"מה נסגר איתך, גרינר סינרי? למה אתה כבר לא כותב?"

" נכון לעכשיו, אני לא בנוי להמשכיות. וגם לא להפתעות. אני לא בנוי לכלום בעצם כרגע, ואולי אני לא בנוי בכלל. אקח סיכון בלכתוב איזשהו כשל לוגי כרגע, ואומר שנהייתי שלם בסמוך לתאריך שמסמל את ההפך הגמור במצב הנוכחי. באיזשהו מובן חזרתי להיות עצמי. לא ממש שלם, אבל עדיין, כמו שהייתי פעם. אומרים ששני חצאים לעולם לא יוכלו להוות שלם עד שכל חצי יהיה שלם בעצמו, ואני כמעט שלם.

הייתי צריך לחתוך את הבלוג הזה יותר מוקדם, נכון. במצב הנוכחי הוא לא משמש כבלוג כי אם ביצה מסריחה שאף אחד לא רוצה להתקרב אליה. פעם זה היה אגם קסום, עם נרקיסים וכל השיט'ס. היו בו כל מיני חומרים באגם הזה וכולם רצו לשתות ממנו, אבל זהו. אני הולך לייבש כאן, לסגור את הביצה.

ברצינות עכשיו? זה לא אתם, זה אני. אני כבר לא צריך אתכם. ניצלתי אתכם, השתמשתי בכם ואז העפתי אתכם לפח, ואתם בכלל לא יכולתם להתגונן. זו אהדה חד צדדית כאן, בעולם המסריח של הביצות. ולא יעזור כמה תנסו להכחיש. ההתחננויות לתגובה המסכנה שאתם כל כך רוצים, פיזורי הלינקים המעצבנים, ההפצרות הנלוזות הללו, לא מתאימות לי. בכלל כל זה כבר לא מתאים לי, לא כשאני ערום על הבמה."

"היי, גרינס, תראה את עצמך- אתה מפסק כמו מניאק, מנקד כמו אידיוט ומשתמש באותם שטיקים מכוערים בשביל שכמה פקאצות מכוערות תהיינה מסוגלות לקרוא את השיט המתוחכם שכתבת. ואחר כך אתה מבין שאתה רציני, ומה אכפת לך מהאידיוטית, ושאתה לא עושה כלום בשביל לקדם את אותה ההבטחה, ואולי בכלל בשבילה הכל נכתב והיא התפוררה לך במקלדת?
אז נכשלת. לא הצלחת לשנות לאותיות את הצורה. לא הצלחת ליצור משמעויות. לא הצלחת להיות עצמך ליותר מרגע. אתה סתם מעפן.."

משעמם לי בחיים, ולא משנה כמה נוזלים של שנאפס ומוחיטו יטיילו לי על כדוריות הדם בסופי השבוע. אז נכון, זה כיף להרגיש שאתה חי, וזה כיף לשמוע אייר ולעשן פרלמנט ולשתות ג'וני ווקר, וזה כיף להמשיך לכתוב את הסיפור המעוות של החיים שלך בכל פעם שקופצת לך שורה הירואית למוח, אבל את השריטות של השנים האחרונות לא בטוח שאפשר לתקן. בא לי לקנות קנאבס ממוסגר ושחור, ולחתוך אותו עם תער ולתלות ליד הפרצוף החולני של התמונה שתלויה לי מעל המיטה.

תאכלס, לא מתאים לי כל הסטייל של החדר. כשזה מסודר זה כל כך יפה שבא לי לקשקש על כל הקירות עם לורד שחור. אני לא אוהב את כל הסדר הפרפקציוניסטי הזה, וכל פעם שמחמיאים למישהו על כך שהוא מסודר, אני חושב לעצמי כמה מטומטמים שניהם. ג'יימס, רד לטופ טוונטי'ס.

התמכרתי כנראה לחיים בשבוע האחרון, רק התמכרתי. אחרי אתמול בכלל. הבנתי שאני מיועד לחיות עוד קצת. זה נתן לי איזושהי תחושה שאני באמת צריך לעשות קצת סדר. לקדם את העניינים כי אי אפשר לדעת מתי איזה נהג מונית בן של זונה יחליט להרדם על ההגה.

 אם אני חושב על פתרונות למצב שאני נמצא בו, אני לא מצליח לחשוב על כלום. אפקט הפרפר המזדיין לא מאפשר לי לקחת חופש מהחיים, וזה דבר שאני די צריך בזמן האחרון. אם אני ממשיך לחשוב עוד קצת, אני מגלה שאין בכלל דבר כזה חופש. אני עוד לא יודע מה זה חופש. חופש זה לא לשבת בבית ולעשות כלום. חופש זה גם לא ללכת לחופשה או לטיול. חופש זה לא לעשות כסף, וזה גם לא לא-לעשות כסף. אולי אין דבר כזה חופש, כי לא חשוב באיזה מצב תימצא, אתה תמיד תחפש את החופש שלא קיים. אולי יש סוגים שונים של חופש. החופש לדבר, החופש לקנות, החופש ליצור, החופש ללכת. אבל אין אדם שמסוגל לשלב את כל סוגי החופש בעולם לכדי חופש אחד גדול.

חזרתי ללמוד פסנתר בצורה מסודרת, אחרי הפסקה של כמה שנים טובות, וזה עושה לי טוב. אפילו הלחנתי כמה שורות.

בדמיאן רייס.

הגעתי למסקנה שהאמן המוכשר הזה הוא #1.

צייר נקודה והסר ממנה את העטיפה

הפשט את החיים כולם בנשיפה

קרע ספרים כתוב מילים

אהוב את מה שלא אומרים

הלוואי שזה היה נכון לפרסם את כל מה