סוף שבוע אחרון לחירות. בעוד כמה ימים יחזרו התלמידים מבינינו לבית של הספר. לכבוד המאורע נתקפתי גם אני ברוח "ספיישל חזרה לבצפר" בישרא. בגלל שאני חסר חיים, סוף השבוע הזה יוקדש רובו ככולו למערכת החינוך הצולעת שלנו. וולקאם .

אחרי חמש בגרויות בכיתה י', בשנה הקרובה המסה תוכפל וגרף השעות הפנויות שלי כנראה יצנח, בעוד שהתאום הרשע שלו, גרף החרשנות, יטפס באופן משמעותי.

באופן כללי אין לי בעיה עם לימודים. לדעת דברים חדשים זה כיף וזה חשוב, כל עוד הם חשובים באמת ותורמים. וכאן טמונה הבעיה- מערכת החינוך היא מערכת אטומה שלא מקשיבה בשיט לתלמידים שלומדים בה (אלה שגורמים לה להתקיים, אנחנו).

לוותר על ספרות ותנ"ך

עם שיעור ספרות דווקא אין לי בעיה. אבל מה עם כל אלה שיש להם? למה הם צריכים לסבול? מדובר כאן בסבל אמיתי, שהרי אם בן אדם לא רוצה לדעת, הוא לא ייקלוט את החומר, ולא משנה כמה ואיך ידחפו לו אותו בכוח.

המקצוע היותר בעייתי הוא תנ"ך. למה אני צריך לשבת שעות על גבי שעות בניסיון לזכור מי זה אחאב מספר מלכים (ולא, אחרי שיעורים חפרניים במיוחד אני עדיין לא זוכר מי הגברבר), בעוד שאני לא מתחבר לכל העניין הזה של לימוד התנ"ך?

גם אם נתעלם לרגע מהצורה שבה מעבירים לנו את החומר, עצם לימוד התנ"ך בבתי הספר הוא כפייה דתית. מציגים לנו עובדות, דיי מפוקפקות יש לציין, ומכריחים אותנו להודות בהן. אם לא נודה, הלכה תעודת הבגרות, ומבחינתם לא למדת כלום.

למה שמערכת החינוך לא תיתן לי לוותר על המקצועות שאני לא מאמין שהם חשובים לי? אני אסתפק בתקשורת ומחשבים. אולי גם מתמטיקה ואנגלית. וזהו. תאמינו לי שבכל המקצועות יהיה לי אחד עם שני סמיילים חמודים אחריו.

יולי, לכי חפשי

יולי תמיר, חבל שאת התשובות לכישלון את מחפשת בסינגפור, באמת חבל על התקציב של המשרד שלך. קחי את הנהג שלך וסעי לבקר בבתי ספר. אל תודיעי מראש, כנסי לשיעורים ונסי להתחבר לחומר. מעניין כמה תקבלי בבוחן פתע חצי שעה אחרי זה