פאק, הפוסט הזה נמחק לי, יימח שמו של המחשב.
הקיצר, הוולנטיינס היה ממש ממש כיף, איסמעיל מילא לי את החדר בבלונים וזה, והיה מאגניב D:
יום שלישי:
חן והחבר המגעיל שלה מתמזמזים על הקיר, חן נופלת והחבר שלה נופל עליה, הקטע ששני הדוחים האלה ממשיכים להתמזמז. פשוט גועל נפש.
ואז שוב המנהלת תפסה אותם D:
אני יודעת שזה מגעיל, אבל אם הייתם יודעים איך היצורה הדוחה הזאתי הרסה לי את החיים, הייתם אומרים בדיוק אותו דבר P:
היום:
אחד הימים הגרועים שהיו לי בחיים.
אני לא זוכרת כזה יום חרא מאז שהגעתי לבצפר המפגר הזה.
הגעתי לבצפר, ואיסמעיל לא הגיע עדיין, אז חיכיתי לו.
איסמעיל הגיע, וחן והחבר שלה התחילו לרדת עלי וקיללו אותי, ולפני כמה ימים הפיצו שמועה על חן והחבר שלה שהם "עשו את זה", אז הם התחילו להגיד לכולם שאני אמרתי את זה, ולמרות שאני ממש שונאת אותה, בחיים לא הייתי אומרת דבר כזה...
הם המשיכו לקלל אותי ולהשפיל אותי.
ואז לאיסמעיל נשבר.
( בחיים שלי לא ראיתי את איסמעיל כועס. הוא תמיד כולו רגוע כזה ובסדר עם כולם, בגלל זה הייתי כל כך בהלם ממה שהיה אחר כך )
הוא קפץ על חבר של חן ונתן לא אגרוף בפרצוף ועוד אחד בבטן והפיל אותו על הרצפה והתחיל להרביץ לו.
חבר שלה לא פראייר, אז הוא נתן לאיסמעיל אגרוף לעין ואמר לו: " לך להזדיין יא ערבי מסריח כוס אמא שלך יא כושי יא בן זונה " ואיסמעיל אמר: "עד לאמא שלי" ולקח כיסא ודפק לו בבטן.
אחרי זה חבר של חן בא לקח עוד כיסא ודפק לאיסמעיל בראש והתחיל לרדת לו דם.
אני צרחתי על איסמעיל שיפסיק, וזה בסדר, והוא אמר לי בערבית שזה לא בסדר ושהם לא יכולים להתנהג אלי ככה.
ואז התחילו הבעיות באמת.
חבר של חן שמע שהוא דיבר בערבית, אז הוא אמר: " יאללה תלך, תחזור לאיפה שבאת ממנו, אף אחד לא רוצה אותך פה יא ערבי מסריח לך לך תעשה פיגוע התאבדות! "
ואיסמעיל כבר לא יכל יותר, ועם כל הכוח שלו נתן לו שני אגרופים ובעיטה לבטן.
אחרי זה המנהלת שלנו הגיעה, והם המשיכו ללכת שם מכות, וקראו לכל המורים שיפרידו אותם.
המנהלת לא הרשתה לנו להתקרב כי היא ראתה שלאיסמעיל יורד דם מהראש אבל הלכתי אליו בכל זאת והוא אפילו לא שם לב שיורד לו דם, אז עמדתי שם ופשוט בכיתי. הרגשתי שהכל באשמתי, כל מה שקרה. פשוט חרא של הרגשה, אני לא מאחלת את זה לאף אחד.
אחרי שהמנהלת לקחה את חבר של חן לשיחה אצלה ושלחה את איסמעיל מהר לאחות, חן באה אלי והתחילה לצרוח עלי שבגללי ישעו את חבר שלה.
אז מירית באה והתחילה להגן עלי, ואמרה לה שתסתום את הפה ואם החבר שלה לא היה כזה מטומטם ומניאק שום דבר מזה לא היה קורה, ושבכלל אם הם לא היו כאלה גזענים מפגרים, איסמעיל בכלל לא היה צריך לפוצץ את חבר שלה.
אז היא אמרה שהיא לא גזענית. חה! הגזענית הכי גדולה שאני מכירה. ואז היא הוסיפה: " אני פשוט לא סובלת ערבושים מתאבדים, מצדי שתמותו כולכם "
כוס אמא שלה.
ואז היא אמרה למירית: " בכלל את גם כן חושבת את עצמך טובה כי את יוצאת עם הכושי הזה מתוך רחמים! את לא סובלת אותו כולם יודעים את זה, את סתם כלבה, לא אכפת לך ממנו בכלל, לא שלו אכפת ממך, אף אחד פה לא סובל לא אותך ולא אותו " והתחיל לצחוק כמו איזה לא יודעת מה...
אז דניאל בא אליה ואמר לה שתרגיע ומהר, כי זה לא ייגמר בטוב, אז היא אמרה לו: " יאללה סתום ת'פה כבר יא כושי מכוער לא אכפת לי מהאיומים שלך, תמות כבר יא יצור, לך לך תחזור לארץ של הכושים "
אז מירית הסתכלה עליה בעיניים של אש, ודניאל קלט את זה ואמר לה שתרגע וזה כלום, אז היא אמרה לו שהיא לא מוכנה שהפוסטמה הזאת תרד עליו בגלל הגזע שלו, ושבכלל היא תופסת מעצמה יותר מידי והגיע הזמן להשתיק אותה, ובאותה שניה היא נתנה לחן כאפה והפילה אותה על הריצפה.
היא צעקה עליה : " יא חתיכת פוסטמה! את לא תשפטי בנאדם לפי הגזע שלו חתיכת כלבה! תיכף תראי מה אני אעשה לך את תצטערי שבכלל נולדת חתיכת כלבה! " והתחילה לבעוט בה ולהרביץ לה.
אז דניאל צעק למירית שתפסיק ושזה לא יעזור בכלום, אבל היא אמרה שלא אכפת לה והגיע הזמן שחן תלמד מה קורה כשמתעסקים עם מישהו שחשוב לה, ואני נשבעת לכם שאם הגורילות של חן לא היו תופסות את מירית מאחור, היא עוד הייתה מורידה לה את הראש.
אז הן התחילו לקלל את מירית והשפוטות של חן תפסו את מירית מאחור וקיללו אותה, ודניאל ניסה להפריד, אבל לא יכולתי לסבול את זה ובאתי ונתתי לאחת מהן אגרוף בפרצוף, אז מירית השתחררה מהן ואחת השפוטות של חן נתנו לי אגרוף בפרצוף.
ואז המנהלת שוב הגיעה, ועכשיו כולנו מושעים לשבוע.
אבל אמא שלי לא כעסה עלי בכלל. גם אמא של איסמעיל, דניאל ומירית לא.
הן אמרו שהרבצנו להם בגלל שהם ירדו על הגזע שלנו, אין להן בכלל בעיה עם זה.
ואפילו שהסברנו למנהלת בדיוק מה קרה, לא היה לה אכפת. היא לא טרחה להקשיב לנו בכלל. שתמות מצדי.
עכשיו אני מרגישה שהכל באשמתי. אני מרגישה כל כך רע.
לאיסמעיל יש זעזוע מוח, והוא לא מרגיש טוב, ואני מרגישה כאילו זה בגללי.
גם אם זה לא.
אוף, למה הוא חייב להיות כזה בנאדם מדהים? למה?
אני יודעת שכל הקטע הזה נשמע לא מציאותי, גם אני לא האמנתי בהתחלה שהצלחתי להיכנס לתוך כזה דבר.
אבל זה נכון.
לצערי.
הלוואי שהייתי ממציאה את זה .
פשוט כל כך נמאס לי מהאנשים האלה שיורדים על אחרים בגלל שהם שונים מהם.
אז מה אם הם שונים?
מה רע בלהיות שונה?
אני שונאת את עצמי מאוד עכשיו..
בא לי למות. כל כך בא לי למות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
