כן זה מעפן,חבר שהיה לי 10 חודשים(כמעט) נפרד ממני,אבל מה שהזוי זה שאחרי שתי ניסיונות להרדם היום וחוסר היכולת להפסיק לבכות במשך יומיים רצופים,אני מרישה טוב.אני מכייחת בלי סיבה וטוב לי.כן אני מתגעגעת אליו ולהיות איתו אבל טוב לי,ולא בגלל שלא אהבתי אותו(כן פטתי,אני עדיין אוהבת אותו) אלא להפך.כעת אני מתנחמת במגוון של סיבות לחייך,כגון:ב24 שעות האחרונות 3 בנים אמרו לי שאני ילדה מהממת,כוסית,מקסימה...ורק אחד ניסה להשכיב אותי,אני מאושרת שטוב לו עכשיו ושהוא מבלה עם אנשים וטוב לו,כן אני מכווה שאין לא הרגשה של שחרור ואופריה מוחלטת כי אז יהיה מוזר,אבל טוב לו וזה העיקר.
טוב לי כי עכשיו אני יכולה לחזור לאותם דברים שהקרבתי בשבילו שזה כולל חברים,פלירטוטים וביטוי האופי והרצונות החבויים ממנו.
אני יכולה לחזור לריגושים הקטנים שאליהם ויתרתי למענו,למען האהבה.
לא נראה לי שתקרא את זה אבל עם כן אני לא אהיה פתטית מידי,ורק שיהיה לך כיף,ואפילו שעכשיו זה נראה לא מציאותי,אני מאוד מקווה שנחזור להיות ידידים כמו בהתחלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
