הוא רץ,
גשם כבד יורד.
הרחובות היו ריקים אבל הוא לא שם לב,
הוא היה מנותק.
הוא הרגיש לא שייך לסביבה שלו.
הגשם דקר אותו, אבל לא היה לו אכפת.
הוא ידע-
חייב להמשיך לרוץ!
הוא לא ידע למה.
הגשם התחזק.
ברחובות זרמו נחלים קטנים של גשם,
והוא לא שם לב.
הוא המשיך לרוץ בתוכם,
עד שלא הרגיש את הרגליים שלו.
הוא התעיף, אבל ידע שחייב להמשיך
מאז, הוא לא זוכר מה קרה.
הוא רק יודע שהיום הזה שינה אותו לנצח.
הוא לעולם לא יחזור להיות עצמו.
מרגישה מנותקת מהעולם,
כאלו לאף אחד לא באמת אכפת,
לא אכפת להם מה קורה איתי,
אף אחד לא שואל ואני שותקת.
לא מוכנה לספר..
מעדיפה לשתוק,
מאשר לספר,
כבר לא הכי סומכת על אותם האנשים
שפעם היו חברים שלי.
הכל כבר קרה
אי אפשר לשנות את זה.
רק חבל שזה היה ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
