זה סוף שנה ...
עוברים דירה...
זה סוף החבר...
אבל מה שיפה בכול סוף זה ההתחלה החדשה...
כן אני פתאום יותר אופטימית...
אהה לא נכון אני משקרת אפילו לעצמי...
כרגיל הכול הרוס והכול יצא בדיוק ההפך ממה שתוכנן...
כרגיל ריבים בלאגנים...
לפעמיים אני שואלת את עצמי עם מתישהו זה נגמר...?
כול הבלגאן שיהפוך לשקט...
כול המריבות שיעלמו להן...
משתיהו ייהייה לשניה אחת שקט..
אני מתחילה להאמין שבחיים לא יהיה כזה דבר אפילו לא לשניה כי כל פעם שייש ניצוץ לתקווה הכול נעלם
זה ממש מפחיד לפעמיים...
תחשבן על זה מה איך זה היה בלי כול המריבות בלי כל הצעקות בלי כולללל הבלאגן...
בתכלס משעמם..
אבל מה שבאמת אנו רוצים זה לא שזה יעלם לגמרי אלה שיהיה לפחות כמה רגעים של שקט ושיפחית הכול
כי זה כבר בהגזמה...
אני יושבת פה וכותבת אחרי הרבה זמן שלא.. כי כבר אין לי מה לומר ...
אני לא רוצה שיכנסו לפה לא בשביל זה אני כותבת אני כותבת לעצמי למחשבות שלי...
יש כול כך הרבה צרות לבן אדם אחד שלפעמיים אני פשוט רוצה להעלם אבל לי לפחות יש קצת מזל
ישלי חברים ממש טובים שתומכים בי וכול פעם כשאני עומדת ליפול הם שם בישביל ליתתפוס אותי....
וככה אני מחזיקה ממעמד...=]
טוב אין לי הרבה מה להגיד חוץ מי זה שבחיים יש הרבה בורות וצריך לדעת ליקפוץ כי עם
נופלים כבר קשה לקום אתה פצוע וכואב לך מיידי ... אז תלמדו ליקפוץ וגם אם נופלים
חיבים לעמוד כי לצערנו הרב אלה החיים....=]
אוהבת אותכם אורלי...!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
