שלוםשלוםשלום ((:
אנשים,וואו...טוב,לומר שהרבה זמן לא כתבתי זה הביטוי הכי נכון למה שאני יכולה לתאר כאן כמשפט פתיחה לבלוג חדש..אז באמת,טוב אי אפשר לומר שזו פעם ראשונה שאני כותבת כאן,היו לי לא מעט בלוגים בעיצובים שונים,מטרות שונות,סוגים שונים.וגם כמו הבלוג הזה,בלוג שאני פשוט כותבת בו...אז כמו שהבנתם זה לא הראשון,אז אני בעלת ניסיון אפשר להגיד (; בכל מקרה,סתם להיכרות אני אופק מקמל איזור מגורים לא נפרט יותר מדי חוץ מזה שאפשר לומר שאני מאיזור המרכז לומדת בתיכון בליך בר"ג,עוד כמה פרטים קטנים אני רוצה להוסיף עליי,כי בכל זאת...צריך,לא ככה? שתבינו קצת מי עומד מולכם... אני בצופים,האא! והכי חשוב...אני עולה לכיתה י' ובשנה הבאה אני אהיה מדריכה,כרגע עוד לא ידוע באיזו כיתה,אני רוצה לבקש כיתות ז'...אני רוקדת בסטודיו,יותר נכון בית ספר למחול בגבעתיים שאת שמו אני לא אגיד מטעמי צניעות,אני בכל זאת..לא מפרסמת אותו כאן...אני ילדה מאוד אבל מאוד מאוד רגישה,אני לא ביישנית בכלל,יש לי בטחון עצמי גבוה,אני חושבת שאני די יפה חוץ מקצת עודף משקל-הייתי רוצה איזה 10 קילו פחות...והאף שלי,הוא מין גדול או ארוך יותר מדי עוד לא החלטתי מה מביניהם היא הבעיה...בכל מקרה,בגוף אני יכולה לטפל בתכלס...אני בשבוע הקרוב אוכל פחות כי גם בעוד שבוע אני יוצאת למחנה גדול בצופים ויש מין יום כזה של כל השבטים בבריכה מן יום כיף כזה אחרי יומיים של עבודה מאומצת,ובכל זאת המון המון המון אנשים וחתיכים(אני מקווה) יהיו שם..ואני לא רוצה להיראות כמו תפוח אדמה (:,האמת? אני אוהבת את החיים וכל יום אני חושבת שצריך להודות על מה שבן אדם מקבל,אני גרה בדירה עם מרפסת שרואים ממנה את כל הפארק שיש לי ליד הבית ועד הים של ת"א ככה שאני אוהבת את הבית שלי,והאמת? שאני לא משתחצנת אבל הבית שלי מאוד מעוצב יפה מבפנים כי ההורים שלי די מוכשרים,ואם כבר הורים...אבא שלי שוטר ואמא סופרת שמות כמובן,המשפט החוזר-מטעמי צניעות,לא חושפת...בכל מקרה,אני שרופה בצופים ואוהבת את שבט ר"ג בכל ליבי,וכאן אני לא מצטנעת-שבט ר"ג הוא אהבת חיי,אני כ"כ אוהבת את האנשים שהם בשבילי משפחה שנייה וזה הבית השני שלי ואין לו שום תחליף בעולם הזה!(ולא! לא נסחפתי..זה באמת באמת באמת ככה...) ואני קצת יותר בריגושים בנושא כי בדיוק חזרתי משם..חהחה,בכל אופן...עוד תכונות עליי? אמממ,אני קוראת ספרים,כןכן ולכל אלו שלא,זה כן חשוב,ולא אם עד עכשיו חשבתם כה,אני לא חנונית,ממש לא.לא בקטע של השווצתה,יש לי המווווווון חברים ואין לי בעייה לומר את זה כי אני מודה בכל יום לאלוהים על החברים שיש לי(: יש לי חברים כמעט מכל מקום,טוב רק כמעט כן?...ואני אוהבת אותם בכל ליבי,הם אהבת חיי ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייהם...אז אני לא חנונית או מנודה(: טוב,בכל בלוג עמדתי מול הדילמה של האם לספר על עצמי כל מיני דברים שקרו לי בעבר,כלומר הכל,כולל הכל...כל העבר שלי-וכמו שאתם יכולים להבין,זה די חופר...או פשוט בכל יום לכתוב מה עבר עליי ואם יש איזה שהוא סיפור מהעבר שיש לי כוח לספר והוא מתקשר לנושא..אספר! וכמו שאתם יכולים להבין,הלכתי על האופצייה השנייה...בכל מקרה,לא.זו לא עיר ווירטואלית,כי היו טריליון כאלה כשהייתי יותר קטנה וזה חתיכת עבודה ואני שונאת את זה וזה גם די תינוקי האמת...וזה גם לא בלוג עזרה ללבניית בלוגים וכאלה,פשוט לא.הכי פשוט-המטרה הפשוט הראשונית וההגיונית לבלוג-בלוג פורקן.אתם יודעים..נערה בגיל ההתבגרות בדיוק באמצעו מספרת על חייה היום-יומיים.זה הכל.משעמם? אתם יכולים ללכת(: אני לא עושה את זה בשביל אף אחד אחר,רק אבל רק בשביל עצמי.וכבר אני אומרת לכם שאני בהתחלה מתלהבת כותבת כל יום וזה,ואז לאט לאט נותשת,אז לא.אני לא אנתוש אבל אני לא אכתוב כל יום כי אני לא יכולה להתחייב במיוחד כי זה החופש הגדול ויש לי מחנה גדול,קורס מסכם,קוקה קולה ווילג' ומחנון דרור,על כל אלו? בהמשך בשמחה! אבל לא כרגע...וכשחוזרים ללימודים? בכלל...בכל זאת כיתה י' זה לא גנון,וזה לא צחוק ככה ש...אל תגידו שלא אמרתי (: טוב האמת,מה שאמרתי קודם? על שלא אכפת לי אם יקראו או לא..האמת שכן אכפת לי ואם אתם כבר קוראים אז אתם יכולים לפרסם את הבלוגים שלכם כאן,כל מה שאתם צריכים לעשות זה להגיב ובכלל,גם אם אתם סתם רוצים להגיב או שיש לכם משהו לומר לי-בשמחה תגיבו(:
קוראחים יקרים שלי,כאן נגמר הפוסט היומי והראשון שלנו,מקווה שתהיה לנו דרך ארוכה וכיפית ביחד(זה היה נשמע כמו בטלוויזיה) ואחרי הכל,אני אוהבת אותכם - מאוד - ! [: בייביי
אופק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
