Love Is The Answer

מסתבר שאנשים חושבים שהם שולטים בחיים שלי,

לא הבנתי למה.

אולי אני נתתי להם לחשוב ככה.

לה לא נותנים לי לחיות את החיים שלי?

איך שאני רוצה,

איך שלי עושה טוב,

מה נסגר.

בחיי,

אנשים מתפתיעים אותי כל פעם מחדש,

לרעה.

אז דברים משתנים,

אני מניחה שזה טבע הדברים,

קצת עצוב,

בעצם,

המון עצוב,

אבל כל אחד עושה תבחירות שלו,

ואני מתארת לעצמי שכותרת של הבלוג שלי מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש

למרות שאני מפחדת פחד מוות מזה.

אני מתאתר לעצמי שהבנה זה יותר מידי לבקש מאנשים.

טוב נו,

לא יודעת כבר איך להתמודד עם זה

לכל אחד יש גבולות

ונראה לי שאני עומדת על הקצה של שלי.

גם אני רוצה שידאגו לי,

שיעריכו אותי,

שירצו את הטוב בשבילי...

והשאלה נשארה במשך השנים אותה השאלה

זה יותר מידי לבקש?