Love Is The Answer

מה אם אני באמת דורשת יותר מידי?

מה אם באמת שומדבר לא מספק אותי עד הסוף?

מה אם אני באמת תמיד מחפשת מה חסר?

מה אם אני באמת בנאדם קשה?

אז אני תמיד אהיה לא מרוצה? תמיד משו יחסר לי בחיים?

איזו באסה..

הרגשתי שינוי רציני בי.. מבחינת הגישה.. לקחתי דברים בקלות,

כי לא היה משהו רציני שאפשר להפסיד,

אבל פתאום יש הרבה מה להפסיד.. ואני כרגיל נסגרתי,

אני רוצה להרגיש אבל זה לא קורה.

אז השאלה שלי היא האם זה לא הדבר האמיתי או שאני דפוקה?

אני כמעט בטוחה שאני לא נותנת לזה לעבור לשלב הבא, מבחינתי,

האמת שמאז ומתמיד פקפקתי בחוזק שלי,

אבל אני יודעת שאני כבר בתוך זה,

הבחילה עם הכאב בטן המטורף הזה שבא לך רק להתפתל על מיטה,

הדאגה שזה יתסרק,

והחוסר אונים המטורף הזה שמרגישים..

כוסעמק. 

אמן תחזרי כבר.

עזבו אתכם שטויות באמאשלכם חחחחח

 אפילו שאני מודעת למצב אני עדיין מתאכזבת וזה מציק לי.. כמה אפשר כבר.

בכל מקרה נהייתי לחוצה מעניין הצבא.

הייתי מוכנה להתגייס ביולי ועכשיו שדחו לי תגיוס לאוקטובר אני לא מוצאת את עצמי.

אני מסתבכת כי אני יודעת מה צריך לעשות, אבל אני לא רוצה.. קשה לי לשחרר.

לאחרונה אני מרגישה תסטירות בפנים לעיתים קרובות מידי, וזה כאילו להתרסק כל פעם מחדש,

חח כמה דרמתית אני.. אבל אני באמת מרגישה ככה,

אם נתתי לבנאדם להיכנס אז זה עד הסוף, וכל הדברים הקטנים האלה הורגים אותי.

פתאום הרגשתי ריחוק מטורף,

ואני לא יודעת איך להשלים עם הריחוק הזה,

הרי הגענו לנקודת האל חזור.. וגם אם עדיין לא, אני לא רוצה לחזור כי.. הבחירות כבר נעשו והמצב שונה.

איך עושים בחירות כאלה בחיים?

בא לי לבכות.

שמתי לב שכמעט סיימתי את כל הרשימת "תיכנון/צריכה" שלי.. לא רע חח

כשכתבתי אותה בפעם הראשונה הרגשתי שהיא ארוכה בטירוף וברובה לא אפשרית..

אבל מסתבר שלא חח

חוץ מזה שמתי לב איך השתנתי במשך השנים.. אז אולי כדאי להקשיב להורים לפעמים,

הייית בטוחה ב-100% שאני רוצה קעקוע.. וואלה עכשיו זה עבר ואני שמחה שלא נתנו לי לעשות אותו, תכלס הייתי מצטערת על זה

אני מעדיפה ככה (:

בכלל באמת עם הזמן מבינים שההורים דווקא צודקים דיי הרבה ושרוב הדברים המעצבים שלהם בסופו של דבר משחקים לטובתנו..

תכלס לא הייתי רוצה לקבל חינוך שונה..

ונכון שגם הרבה תלוי בסביבה.. באנשים, בחברים וכו'

ובגלל זה עכשיו יש הרגשה מוזרה כל כך.

כולם מתגייסים לאט לאט.. תכף ליה מתגייסת..

ופתאום אני מקבלת מכתבים ממכבי שהם מורידים כסף מהחשבון שלי.. ויש לי חשבון משלי.. ואני עושה את הרוב לבד

וזה מרגיש לי מפחיד.. פתאום ניתוק מטורף כזה..

איך הזמן טס לי ככה הא?

אני מרגישה שלא מיציתי שומדבר.. עד לאחרונה

ואני שוב מחפשת פאקים כהרגלי..

בקיצור צריך להתסכל רק על הדברים הטובים כי יש הרבה כאלה (:

:)