המזבלה

הרגע הייתי בבלוג של מישהו שהכרתי פעם..

וחשבתי לרגע "פאק.. כמה שאני והוא לא מתחברים ביחד.." איך לעזאזל הוא מצא חן בעיניי פעם?!

הוא לא מסתדר לי במחשבות, אני לא מסוגלת לראות כרגע אותי ואותו ביחד...

אבל פעם... פםע היה נחמד ביותר, אני זוכרת אפילו שהוא דאג לי פעם אחת אפילו... הראה רגש מוסתר..

אני זוכרת את השיחה הראשונה שלנו, הוא צחק על העבודה שלי..

מעלה זיכרונות, זיכרונות שמטריפים לי את המוח, זיכרונות שמעלים מלא מלא מחשבות ושאלות.

זה משהו שלא נקלט.

איך שני הפכים כל כך נמשכים?

זה לא בסדר.. אני רוצה מישהו כמוני, מישהו שדומה לי,אבל שיראה לי דרכים חדשות, שידע ללמד אותי, יותר מדי?

כנראה

בזמן האחרון עולים לי כל מני רגעים כאלה שהדחקתי לאורך השנים, דברים שאני אומרת לעצמי "וואי, לא זכרתי שעשיתי את זה"

וזה מוזר... שוב זיכרונות עולים, ורגעים מאוד ספציפים מעלים חיוך לא מובן על פני...

היה כיף פעם.

פעם פעם, לפני שבנים התחילו לשגע אותי, לפני שהסתכלתי, לפני שפלירטטתי (ככה כותבים את זה?), לפני עשיתי שטויות, אולי לא שתיתי עד שהכבד שלי התאבד, ואולי גם לא עשיתי סמים אף פעם עד שכל התאים במוח שלי נשרפו.... כאילו, אף אחת, לפני שנה וחצי (או משהו כזה) זה לא באמת נחשב.

אבל אני מכירה הרבה אנשים שכן.

פאק.. אלה החברים שלי?!

אני כולי חננה מחולון, איך הגעתי למצב הזה?

אנשים משתנים.... הפכים נמשכים... איזה עולם מוזר.

בשביל מה? עולם משעמם יהיה טוב לכולנו, האקשן לא יחסר לאף אחד, תאמינו לי שאם היה דבר כזה "עולם מושלם" אף אחד לא היה מתלונן.

וואי, כבר 4 וחצי... ומ12 וחצי אני במיטה גמורה מעייפות... ומחכה שמישהו יציל אותי מעצמי.

הזמן טס כנראה גם כשמשעמם...

לילה טוב ושבוע נהדר לכם.

סייברית