המזבלה

ומי שאומרת שנוח לה ואז מחייכת- שקרנית.

הייתי עד עכשיו עם חברות שלי.. יש להן מין סתימות כזאת מיוחדת משהו שאין להרבה אנשים..

מצד אחד הם חכמות.. ואפילו עוזרות לי לפעמים כשאני צריכה, אבל כשאני נותנת להן עצה טובה.. משהו שלדעתי ישנה להן את החיים (לטובה) הן לא מקשיבות...

יש מצב שהן פשוט מזלזלות ביכולות שלי.. מציק קצת.

דיברתי היום עם האקס... אוי גוד... הוא כל כך.. אקס.

הוא רוצה לדבר איתי... מעניין על מה (או שלא)

ניסיתי להתחמק ולהסביר לו שאני תפוסה כל השבוע ושינסה לתפוס אותי בשנה הבאה.. אבל זה לא עבד משום מה, אני צריכה לפתח שיטות בריחה אחרות.. הישנות כבר לא עובדות. לפחות לא עליו..

כמה שאני אוהבת אותו, בתור ידיד כמובן... אני לא רוצה להפגש איתו.

אני רואה אותו לפעמים, ולא מנסה לפתח שיחה רצינית, ועדיין מתעצבנת שהוא לא מתייחס אלי.

הוא רודף אחרי, ואני לא מעוניינת

אני מתלוננת שהוא לא יוצר קשר, וגם אחרי שהוא מדבר איתי סוף סוף אני מנסה למצוא לו תירוצים.

מה קורה פה בעצם?

אני רוצה אותו בתור פנטזיה. הכל בראש שלי, אבל ברגע שהוא מראה רוח חיים, אני בורחת, ממציאה תירוצים לכל העולם ואישתו שלא בא לי ושהוא חופר.

לא רק לאקס אני ככה.. אלא לכולם כמעט..

כבר לא מדברת עם אף אחד.. שלא לדבר על לצאת מהבית.

אפילו במסנג'ר יש לי 2 אנשים קבועים..

לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון.. זה אולי נשמע כאילו אני נכנסת לדיכאון עמוק, אבל לא נראה לי שזה זה.. להפך דווקא, נראה לי שזה משהו טוב..

ולסיכום- התחרפנתי.

סייברית

שקרים שקרים שקרים

" יש לי אוסף מיוחד, הוא כולל הרבה מאוד דברים והמון סוגי שקרים..."

יש דברים שאסור לצחוק עליהם, כמו הרבה דברים שאסור לשקר לגבייהם. על החוק הזה אין עונש מספיק גדול, ואני משארת שעד שעונש מוות יהיה חוקי בארץ, גם לא ממש יהיה.

אין לי הרבה זמן לעדכן, בקושי רבע שע, אבל בכל זאת, יש דברים שאסור לדחות, כמו הדברים שאסור לשקר עליהם, וגם כמו אלה שאסור לצחוק עליהם, זאת אותה הקטגוריה אני חושבת... תתקנו אותי אם אני טועה.

יש בתוכי הרבה כעס, כלפי המון אנשים, יש בי המון רגשות שלא הוצאתי, כבר שנים לא סיפרתי לאף אחד.. ולאט לאט זה מתגלה. אנשים צדודקים, אי אפשר לשמוןר סוד לאורך כל החיים. במיוחד לא אם אני לבד בתוך כל זה..

המון יודעים את הסיפור הכללי שלי ושלו.. אף אחד לא יודע את כל הפרטים. אם היו יודעים כבר מזמן הייתי אומללה, למרות שמצד שני, זה לא כזה משנה אחרי שנתיים וחצי.

אבל עדיין..

יום טוב ישרא, סייברית