אז למה באת?! 'פגרת.
בדרך לעבודה היום (סביבות 4 וחצי) חשבתי על מה אכתוב היום בבלוג.
גם באמצע העבודה הנושא עלה בראשי..
חשבתי על "עוד פעם לכתוב על כמה שרע לי?!" ועל"להיות כמו כולם בכך שאכתוב על יום האהבה?" וגם "אולי לא אכתוב כלום?, פשוט סתם אפתח את ישרא שוב, אשים את הססמא שוב, אתחיל לבהות בדף העריכה שוב, אכתוב כמה מילים שוב, ואסגור את הדף אינטרנט שוב, כמו בכל יום"
ואז חשבתי שזה לא רעיון טוב.
אז על מה אכתוב...?
" יום האהבה זה אחלה נושא מצד שני" אמרתי לעצמי
" לא?" תהיתי שוב..
"טוב אין משהו אחר לכתוב עליו וכבר יש יותר מדי ביקוש לעדכון את חייבת לחשוב על משהו" הכרחתי את עצמי.
אז.... אממ... טוב זה קצת מאולץ מדי...
יום האהבה...
היה מלא ב.... אהבה...
מצד המשפחה כמובן כי החבר* לא יכל לבוא איתי לצימר בצפון, הייתה לו "עבודה"
כן בטח. 
את ה- 00:00 של יום האהבה חגגתי לבד.
בג'קוזי..
בצפון..
עם כוסית מרלו..
טעים.
ואחרי שקצת נגמר לי חצי בקבוק (אני לא שתיתי הכל, זה הילד הרע שבי שתה את זה!!!) החלטתי שלעשות תמונות עירום שלי בג'קוזי עם חזיית קצף זה רעיון כביר, אז עשיתי.
למען האמת התמונות יצאו ממש טוב יחסית לצילום עצמי באיכות נוראה כל כך... ( דור 2 וחצי, אין מה לעשות)
טוב.. החבר עוד לא ראה..
הוא בכלל עוד לא יודע..
אז ששש... אם הוא יגלה הוא ירצה... לראות 
כנראה שנרדמתי קצת אחרי שעשיתי את התמונות, כי אין לי שום דרך אחרת להסביר את הקטע הזה ששיצאתי משם רק ב4 בבוקר...
ואז ניסיתי ליצור קשר עם החתיך בעל העיניים הירוקות שלי.. אבל הפלאפון התפחלץ לי (נכנסו אליו נהרות מים, ורק אלוהים יודע איך זה קרה...)
אז אחרי שיחה קצרה (משהו כמו חצי שעה) של בעיקר משפטים כמו "שושנה אני שומע אותך ממש גרוע, מה אמרת?!" ובקשות כמו "בבקשה אלוהים תעשה שיהיה לי אייפון כמו של הטחון שבצד השני של הקו" ניתקנו, כי אי אפשר בלי לדבר קצת... טיפה... עדיין לא נישקתי אותו מאז.. (לא קשור לנושא, תזרמו)
פתאום עלתה לי מחשבה, שהעלתה על פני מין חיוך ציני שכזה... (ברור שאני הולכת לשתף אתכם, אין לי משהו אחר לכתוב פה ואני מנסה להאריך כמה שיותר בדברים כמו הסוגריים המיותרים האלה)
- איזה יופי שעד שיש לי עם מי להיות בימים כמו "יום האהבה" אני לא נמצאת איתו..
כל כך אופייני לי.
כל כך אופייני למזל המחורבן שלי.
בעבודה פתאום נזכרתי שעוד מעט אני סוגרת 3 שנים.
מה שזה אומר לגביכם- כלום
מה שזה אומר לגבי- סגירת מעגל.
סוג של...
12.11... איזה תאריך... יופי לי, כמה עברתי מאז.
התבגרתי (כן כן, תאמינו או לא)
בניתי דעות משל עצמי
לרוב אני עדיין מדברת שטויות חסרות טאקט שהן לא הגיוניות בשום מצב ושום נקודת מבט, אבל כנראה שזה מה שאנשים אוהבים, אחרת איך תסבירו את זה שאנשים באמת באמת טוענים שאני חכמה ובוגרת לגילי.
בשעות האלה תמיד עולות לי כל מני תובנות כאלה..
דברים די עמוקים, לפעמים אפילו דברים די חשובים...
רק חבל שאני שוכחת אותם מהר... אפילו לא מספיקה לכתוב.
כמה חבל...
ובנימה זאת, אלך לישון, כי אני כבר ממש ממש ממש ממש ממש ממש עייפה.
לילה טוב שיהיה לנו.
סייברית.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
