המזבלה

לא עבדתי חודש ויום

לא עדכנתי את הבלוג חודש יום

לא נכנסתי לבלוג חודש ויום

לא... אממ... לא קיבלתי תגובות הרבה יותר מחודש ויום..

כלום לא חדש, אין לי מה להגיד חוץ מלהתלונן על כמה רע לי וקשה ת'אמת שגם ממש בא לי לעשות את זה, אבל פה זה לא המקום

אני צריכה למצוא איזה ידיד וליפול עליו עם זה.

אז... הינה עדכנתי.

עכשיו חכו לראש השנה כדי שיהיו לי בדיחות על המשפחה ההזויה שלי ועל טעויות שאסור לעשות בראש השנה.

כמו למשל..... ללכת עם סטרפלז לבן (באמת שלא מומלץ לעשות את זה, בנות נא להזהר)

סייברית

הנשימה מתגברת

מרגישה את הלב יוצא ממקומו מרוב חוזק הפעימות

מזיעה קצת

הידיים רועדות

כל הגוף רועד

בולעת את הרוק שהצבר בגרוני

מסתכלת על המסך מחשב שוב

קוראת

ולא מאמינה

למה נכנסתי לבלוג שלו שוב?

רק התעניינתי קצת.. זה הכל, אבל למה הגוף שלי מגיב אליו ככה?

לא יודעת למה, אני בזה לו, הוא זן נחות מבחינתי, אין יותר נמוך ממה שהוא.

למרות זאת?

אולי נשאר לי טיף טיפה... ממש בגודל מקרובי, מקום בלב בשבילו... אולי!

ואם הוא יחזור אני אזרוק אותו לעזאזל, ועדיין...

שונאת שזה קורה.

הוא לא היה כזה יפה, וגם לא כזה חכם, טוב נו אולי קצת.... וגם לא ממש שנון ומצחיק כמו שאני אוהבת, בכלל לא היה לו גוף, הוא התייחס אלי כמו "עוד אחת לאוסף"

ובכל זאת החזקנו... 4 חודשים... בערך... אפילו 2 אם לא מחשבים את כל ההתחלה (והייתה הרבה התחלה)

וזה היה לפני שנה, ואני עדיןי בוכה פה.

אז משהו אצלי כנראה עדיין רוצה אותו.

או שלא.

סייברית