אני לא עומדת בזה..

כל שינוי קטן במצברוח של אמא ישר מלחיץ אותי ומעציב אותי

ואמא משתנה המון כל יום ניתן לתפוס אותה במצב אחר

זה כבר כמה ימים שאנחנו כמעט לא מדברות בגלל שכשחזרתי הביתה נרגשת מהעבודה החדשה סיפרתי לה בין היתר שהבוס הזכיר לקום ב4 בבוקר ואז היא פתאום עפה על זה ועיצבנה אותי והורידה לי את כל השמחה מהעבודה הזו אז הלכתי לחדר כמו ילדה קטנה והסתגרתי שם שעתיים (ברובן ישנתי) והימים האלה שאנחנו לא מדברות בהם אוכלים אותי מבפנים.

היום בבוקר היא העירה אותי לבצפר, אני קמתי והיא חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה מתוקה וכל כך שמחתי, כל כך שמחתי ועכשיו כשהיא חזרה הביתה הכל פתאום חזר לקדמותו, השלום שלום הזה, המה שלומך הכל בסדר. אני לא יודעת מה לעשות, זה כל כך כואב לי כי זה מרגיש כאילו בכלל לא אכפת לה ושהיא לא רוצה שנשלים ונחזור להיות אוהבות. אני לא מצליחה לקרוא אותה היא כל כך קשה

יש לי שיטפון בעיניים