אני מסתכלת עליה ואני מרגישה משהו מוזר, המון דברים בו זמנית. מרגישה מתאהבת.
ביום שבת אחד ישבנו שתינו בתחנת אוטובוס, היא נערה בגילי, כל אחת עסקה בשלה. ההורים שלי התקשרו ואמרו שהם עוברים עוד מעט ליד התחנה ושהם יאספו אותי. קמתי כשהם הגיעו ופניתי אלייה, שאלתי אותה אם היא נוסעת לרמת גן ואם היא רוצה שנקפיץ אותה הביתה. היא סירבה בנימוס ובמבוכה ואני קצת התעקשתי, שאלתי לאיפה בידיוק היא נוסעת והיא אמרה שלמרום נוה. זה טיפה מאריך לנו את הדרך אז ויתרתי ונכנסתי לאוטו, היא הייתה מתוקה.
בדרך חזרה התבאסתי על עצמי שלא התעקשתי עוד טיפה, היא בטח הייתה מגיעה הביתה הרבה יותר מהר משהתכוונה ואני הייתי מכירה אותה, נערה טיפוסית שגרה בשכונה שאלייה אני עוברת עוד שבועיים. ההורים שלי היו שמחים לדבר עם מישהו שגר בשכונה החדשה שלנו וכולם היו יוצאים מורווחים.
היום ראיתי אותה באוטובוס כשהייתי בדרך לאלדד. עמדתי מאחוריה ובחנתי את כולה, גיליתי שיש לנו שיער מאוד דומה, רק שהיא צבעה אותו לחום בהיר יותר. הסתכלתי עלייה וחשבתי שהיא מישהי שהייתי רוצה להיות חברה שלה, היא בידיוק הסגנון שחסר לי.
בדרך חזרה מאלדד שוב עלינו על אותו האוטובוס, בליבי חשבתי- קארמה. המשכתי לבחון אותה, היא רזה כמוני ולבושה כמו שאני מתלבשת ויש לה אף כמו שלי בערך והיא משדרת לגמרי את מה שאני משדרת, בהבעת פנים שלה, כל היציבה שלה דמתה לשלי ואפילו הטוסיק שלה נראה מצויין, כמו שלי.
ורציתי אותה שלי
רציתי אותה חברה שלי.
מצד אחד הרגשתי שאני מתאהבת בה
מצד שני הרגשתי שאני רואה את עצמי דרכה
ומצד שלישי הרגשתי שאני פשוט רוצה אותה כחברה החדשה שלי מהשכונה.
זה היה מיוחד
(חשבתי על זה שלהתחיל לדבר עם מישהו במטרה להיות חבר שלו זה קשה פי 8 מלהתחיל לדבר עם מישהו במטרה ליצור מזה זוגיות)
כשירדת מהאוטובוס הלכתי לי בקוליות המיוחדת שלי, האוטובוס המשיך ונסע והיא התבוננה בי ואני חייכתי חיוך קלוש
יש לי הרגשה שקוראים לה נופר. משהו עם ר כמעט בטוח.
מחר יום אחרון לכיתה י"א
כל מה שיש לי להגיד זה ברוך ה'
וגם שהיה באמת סבבה ושאני גאה שעברתי את השנה הזו בצורה מצויינת
כינוי:
Sapir satla
בבלוג זה
בכל הבלוגים
