08:20:

וואי.. נראה לי שאם אני אתחיל לכתוב עכשיו העיניים שלי יתמלאו דמעות מחדש ואני מרגישה את זה עם כל מילה נוספת שהעט חורט על הנייר.

אתמול אלדד היה עצבני בגלל הבעל דירה שלו ואנחנו תכננו בתחילת היום לצאת לריצה. אז במקום להתקלח יחד אחרי יום עמוס ולהרגע בבית- יצאנו לריצה.

אלדד הרכיב כיסא חדש וגדול לאופניים כדיי שיהיה מקום לשנינו כשהוא מרכיב אותי אך הכיסא התברר כגרוע לחלוטין, כל הזמן החלקתי ממנו קדימה והרגשתי מאוד לא יציבה ופחדתי ליפול. כשהגענו לפארק עשינו מתיחות. המתיחות שאני מכירה לפני ריצה זה מתיחה אחת ארוכה לתאומים ואחת ארוכה לתלת ראשי. אלדד התחיל לעשות שם עוד מלא מתיחות אחרות שהרגשתי שאני גרועה בהן ושנאתי את זה שהוא גמיש ממני פי 3. אני לא מוצאת את המילה שמתארת את מה שזה גרם לי להרגיש אבל תוך כדיי המתיחות הנוראיות האלה הלב שלי התפוצץ והדמעות החלו למצוא את מקומן ליד הריסים התחתונים שלי. הוא לא הבין מה קרה לי פתאום ואני לא ידעתי איך להסביר. התחלנו הליכה מהירה והוא שאל איך היה המבחן היום, הסיפור על המבחן כנראה כלל הרבה 'כאילו' בדבריי ואלדד אמר דיי כבר עם הכאילו הזה! התחלנו לרוץ, לא רציתי לרוץ לידו בכלל. אחרי זמן מה הכל עלה לי והתחלתי לבכות שוב. הוא חשב שנהיה לי קשה בגלל האסטמה וזה לא היה נכון. הוא אמר"אני שומע את הלב שלך עד פה בואי נעצור נשב קצת" אני לא רציתי, הוא נעצר ואני המשכתי ללכת עוד כמה מטרים טובים חושבת מי ישבר ראשון, הסתובבתי לאחור וראיתי אותו רץ אליי. הוא שאל מה קרה לי ומה אני מרגישה אמרתי שאני מרגישה שהוא עצבני ושבגלל זה אני מרגישה שהוא מתעצבן מכל דבר שאני עושה או אומרת. משם פשוט הלכנו ודיברנו, הוא טען את הטענות שלו ואני את שלי. הוא אמר (כמו תמיד) שהוא לא יכול עם זה שאני בוכה כל הזמן והדבר הכי בעל תוכן שהוא אמר זה שהייתי צריכה פשוט לעצור הכל בעודו עצבני, לתת לו חיבוק ולהרגיע אותו מכל היום הזה כמו שבני זוג אמורים לעשות. אני כנראה הרגשתי נכון למצב ולזה שיצאנו לריצה שאני צריכה לדבר כמה שפחות ולעשות כמה שפחות כי כל דבר קטן מעצבן אותו ועדיף שהוא ירוץ ויפרוק עצבים בריצה. הגענו הביתה, התקלחנו, ראינו טלויזיה והלכנו לישון. לפני השינה דיברנו על מה לעשות ואיך לפתור את זה. אני אמרתי שצריך לפתור את זה ולא לפעול כמו בדרך כלל שאנחנו פשוט שוכחים מזה, מעבירים ופותרים את המתח שבאויר במגע אבל לא מצאנו פתרון ונרדמנו. בבוקר קמתי ב7 לצבא, חיפשתי קצת במיטה את האהבה שלו ולא מצאתי, התארגנתי והלכתי.

19:00 :

עכשיו דיברנו בטלפון, ניסינו להבין מה הייתה הבעיה אתמול. אני אמרתי שבעיניי הבעיה היא שאנחנו כנראה לא מכירים זה את זו לגמריי. משם השיחה התפתחה, אני לא מכירה אותו מספיק טוב כשהוא עצבני והוא לא מכיר אותי בכך שהוא לא מבין את הבכי שלי ומהיכן הוא נובע. הסברתי שהבכי שלי נובע לרוב ממחשבות רבות ולא חיוביות פרט לאתמול שהבכי נבע מרגש גדול שהתפקע מתוכי.

בסוף השיחה אלדד ציין שזאת הייתה שיחה טובה הוא צודק. הייתי גאה בעצמי לאורך כל השיחה, דיברתי לעיניין והוא הקשיב. הסברתי לו שטוב לי במערכת יחסים שלנו ובגלל שאנחנו נקלעים לסיטואציות כאלו לעיתים רחוקות אני מגיבה בקיצוניות (בכי גדול) מחוסר ההרגל. דיברתי על זה שאלה הרגעים בהם אנחנו מתפתחים כזוג ולומדים איך להשתפר. אלדד תמיד בורח לנושא של הפערים כשהוא לא יודע להסביר מה קרה אבל אני חושבת שהחזרתי אותו לקרקע.. שאלתי אותו אם הוא מאמין בי שאני יכולה להתבגר איתו ולהתפתח בתוך מערכת היחסים הזו. אמר שכן. הבנו שהבעיה הייתה שהוא לא יודע איך להתמודד עם הבכי שלי ושאני לא יודעת איך להגיב כשהוא מעוצבן ושנינו למדנו מזה. הזכרתי לו שבפעם שעברה שהתווכחנו הגענו למסקנות שקידמו אותנו ופתחו אותנו, מהפעם הקודמת אני הבנתי שאני צריכה יותר לזרום ולבוא איתו לחברים שלו ולהראות איתו בחברה ומהריב הזה אני מבינה שאני צריכה לנשום עמוק לפני שאני בוכה ולדעת שלא משנה מה קרה עכשיו זה יקדם אותנו כמו שזה קידם אותנו הפעם ובפעם הקודמת וגם אני מבינה שכשאלדד עצבני אני צריכה לעצור הכל ולחבק אותו כי הוא הטפוס שצריך חיבוק ולא שיתרחקו ממנו. אלדד אמר שהוא הבין מהריב הזה שהוא לא צריך לוותר, להבליג ולהשכיח מקרים כאלה כלא היו אלא לפעול כמו שפעלנו הפעם- להשאיר את המתח הזה, ואחרי שחשבנו כל אחד עם עצמו לדבר ולהסיק מסקנות. הרבה הדגשתי את העובדה שהרגעים האלה והשיחות האלה הם מה שיקדמו אותנו ויפתחו אותנו כזוג. דיברתי בבגרות מופתית, לפעמים אני באמת נדהמת מעצמי איך אני יודעת לחשוב ברצינות לעומק הדברים ולהגיע למסקנות הנכונות.

עדכון קל לגביי מצבי כיום- סיימתי קורס חובשים- היה טוב וטוב שהיה, רכשתי לי חברות חדשות שאני בקשר איתן ביום יום וזה מאוד ממלא אותי.

אני מוצבת בבסיס פתוח שקרוב לבית שלי ויש לי תפקיד מגניב לגמריי שאני לא יודעת עד כמה מותר לי לפרט לגביו כך ברשת אבל אני יכולה להגיד שזה לא לגמרי תפקיד של חובשת במרפאה, ואני לא במרפאה, ואני לא נשחקת אלא דיי זכיתי בשרות מגניב לחובשות שרוצות לחוות צבא כייפי וגם להנות מת"ש ;)