אני מתגעגעת לימים שהיית גר ביהודה מכבי בדירה המקסימה הזו ועבדת בגלידה והייתי מבקרת אותך הרבה ונהנת מטעמי גורמה מתוקים.

בא לי שנחזור לשם אבל נגור בדירת חדר קטנה ויפה משלנו, שאתה תהיה כבאי ואני אלמד פיזיוטרפיה.

כשאתה הרבה עם אנשים מסויימים אתה מאמץ מהם תכונות, ביטויים וצורת דיבור והם מאמצים ממך. ככה האישיות מתפתחת, אתה שואב מזולתך.

אני אוהבת לחיות ימים שלמים ליד אנשים מסויימים יש בזה קטע.

אני לא יודעת מה להגיד לגביי הברמן הזה

אני חושבת שזו מין פנטזיה שאני רק מאכילה אותה יותר ויותר

"אבל אתה יודע שזה לא בגלל הגיל.."

"כן, כן.. לך יש חבר  ולי כבר  יש חברה אנחנו כבר לא שם וזה גם פער רציני"

"הפער לא מפריע לי בכלל, גם חבר שלי בן 28"

ממש מחזיר אותי לגיל 16 כאשר הייתי מריצה בראשי שיחות עתידיות ואז הן היו מתרחשות אחרת משדימיינתי.

אלדד בנאדם מאוד פתוח וליברלי אבל מצד שני גם רכושני לאהובתו