אתמול הייתה לי שיחה עם בועז הרמ"ד שלי.
אתמול לראשונה הערכתי אותו כמו שכולן מעריכות אותו או אפילו מעריצות אותו.
הוא דיבר לעיניין ועזר לי
זה היה לי חשוב לדבר איתו. הוא מבין בלהיות מנהיג בחמ"ל שלנו.
אחרי השיחה איתו כתבתי כמה מסקנות שהבנתי
* אני צריכה לעשות שיחה עם כל הסמבציות בחמל ושכל אחת תמנה דבר אחד שחשוב לה יותר מהכל והיא רוצה שיכבדו את זה כשזה נוגע אלייה ויתחשבו.
במקום שאנחנו נמצאות בו לא יודעת להסביר למה אבל אנחנו נורא רגישות ונורא צריכות שיתחשבו בנו. הבנתי, כי הת"ש של כל אחת בא על חשבון הת"ש של השנייה.
* יש כמה דברים שמפריעים לי בהתנהגות הכוללת של החמל הזה
1- אנחנו נורא מתחשבנות בלב שלנו אחת עם השנייה: היא עשתה ככה אז אני אעשה ככה. צריך להפסיק עם זה. להפסיק לחפש זו את זו.
2- אנחנו כנראה מרכלות מלא. זה אסון כל הריכולים האלה. אנחנו מזינות זו את זו בלשון הרע וסתם מחממות את עצמנו אחת על השנייה. זה גרוע כל כך. חייבים למתן את זה.
*הכל לטובה. גם אם קשה. זה לטובה. ויותר מזה, לכל דבר יש סיבה טובה.
*אני צריכה להיות הכי מקצועית שאני יכולה ולהיות שפיצית עולם במקצוע שלי. ככה יעריכו אותי ויסמכו עליי הרבה יותר אפילו אם אני לא מנהיגה בנפש שלי.
אני צריכה להתמקד בדברים שאני לא סגורה עליהם ולוודא שאני מבינה אותם.
בועז הבין מה הבעיה המרכזית
הוא הנחה אותי לעשות איתה שיחה ואם צריך גם לצעוק עלייה ולגרום לה לשתוק
אבל האמת היא שאין לי כבר יותר מידיי מה להגיד לה
הוא אמר שאם זה לא יסתדר בעוד שבועיים אני אעשה משמרות עם מישהי אחרת
הוא אמר לי שכשהיא שואלת אותי מה קרה במקום ללכת מסביב להגיד לה :"בגללך אני בוכה בגללך קשה לי"
נורא קשה לי להגיד משהו כזה לבן אדם
והאמת היא שזה מסתדר עם הזמן
אני לומדת איך לחיות איתה
ולאט לאט אלמד להעמיד אותה במקום
בועז אמר אני בן אדם שפועל מהלב ובגלל זה הוא בחר אותי להיות אחמשית בחמל הזה.
בנתיים אין לי כבר יותר מידיי עם מה לבוא אלייה בטענות.
אתמול היה יום טעון שהסתיים גם בבכי מצידה. זה באמת היה שונה. היא בן אדם כל כך חזק ולראות אותה בוכה... לא ידעתי מה להגיד.
התחבקנו חזק מאוד
זה היה חיבוק מיוחד
היום בבוקר אכלנו ביחד והיא שאלה אותי מה דעתי שנפסיק לעשות משמרות ביחד
כינוי:
Sapir satla
בבלוג זה
בכל הבלוגים
