אני מכילה במקום הזה כל כך הרבה

אני אמורה להתפוצץ אבל מקווה שזה לא יקרה

הייתי על סף לעשות צעד רציני אבל שנייה לפני הורדתי הילוך ולמדתי מ ח ד ש להתמודד עם הסוג הזה של הטיפוס. החלטתי בלי להחליט באמת לזרום איתה אפילו שהגיעו מים עד נפש

היא בוכה מיטה לידי ואפילו שזאת הפעם המספר מופרך שאני איתה כשהיא בוכה אני מתעלה על הבחירה להתעלם ובוחרת לשאול:"מה קרה? למה את עצובה?" היא מדברת ואני מנחיתה אותה לקרקע עליה אנחנו ישנות. שולחת יד ומלטפת אותה. אני בטוחה שהיא נרגעה הרבה יותר מהר משהייתה אמורה בלעדיי. 

המצב בארץ  איום