חברה מהעבודה המליצה לי עלייה מאוד. אמרה שהיא פורחת מאז שהיא הולכת אלייה. 

ביום חמישי ניסיתי ללמוד למתמטיקה ונשברתי קצת. הבנתי שזה מסובך ללמוד בלי מורה. אז התקשרתי למורה פרטית ואחר כך הבנתי שאם באמת הייתי רוצה את זה הייתי נותנת את כולי מפסיקה לעבוד ויושבת רק על המתמטיקה הזו חודש שלם.

ואז נכנסתי לבלבלות רציניות של האם בכלל אני רוצה להתחיל ללמוד השנה? התשובות לשאלות האלו דיי הובילו אותי למסקנה שאני לא שלמה עם זה וכנראה שזה לא נכון לי עכשיו. וביחד עם השאלות האלו יש גם את השאלה 'אז אם לא להתחיל ללמוד, מה כן? איך הולכת להראות השנה הזו?'

הלכתי לפסיכולוגית. פעם ראשונה אמיתית בחיי אחרי שאני חושבת על זה אולי כל חיי.

הפגישה הראשונה התחילה בשאלה אם אני מובכת ועניתי שכן. אם לחשוב על זה בפשטות אתה בן אדם שיושב מול בן אדם אחר שאתה לא מכיר בכלל וחוץ מלדעת שהוא עשה תואר שני בפסיכולוגיה ואת השם שלו אתה לא יודע עליו כלום ומתחיל לשפוך בפניו את כל הרגשות וההיסטוריה שלך. כנראה שזה כל הרעיון וזה מה שנותן את התחושה שהדברים יתקבלו באובייקטיביות. אבל עדיין יש לי רצון בלתי מוסבר לדעת מול מי אני יושבת ובאיזה ערכים ושיטות טיפול היא דוגלת.

"אז ספרי לי על עצמך.."

את האמת שאפילו בפגישה הראשונה שהיא אמורה להיות דיי בסיסית וכללית הצלחנו להגיע לתובנות ועמקים שלא חשבתי עליהם (שזה שיא כי אני חושבת ומנתחת כל דבר בעולם בערך)

אבל אני משתדלת כן לקחת את זה קצת בערבון מוגבל ומחכה לראות אם אני מרגישה איתה ביטחון וחיבור כלשהו בפגישות הבאות כי הנקודה הזו עדיין לא לגמרי ברורה.

כן הייתה לי מעט הרגשה שהיא מחפשת בי עיניין ועסיסיות. וכן היו משפטים כמו "אז את למעשה כל החיים שלך חייה בתחושה ש......." כמו בסרטים וזה קצת שיעשע אותי. זה הופך את הדברים ליותר דרמטיים ממה שאני רואה בהם.

ההרגשה מוזרה. אני מרגישה שאני שמה את החיים שלי ואת ההחלטות שלי בידיים שאל מישהו אחר שאני לא מכירה אבל מאמינה שיש לו את הניסיון והידע הדרוש. השאלה האם היא הטיפוס שאני מחפשת? מקווה להסגר על זה מהר כי מושקע בפגישות האלו לא מעט כסף..

אנשים שלא ראיתי זמן מה ושואלים מה שלומך מה את עושה בחיים נכון להיום

אני בתור בנאדם ששונא את השאלות האלו כי קשה לענות עליהם בתקופה המבולבלת הזו של החיים משתדלת לשאול על ההווה. על איפה היית אתמול ומה התוכניות למחר. מודה שלפעמים כשהשיחה מעמיקה מתפלקת לי שאלה קצת יותר כבדה.

אני עדיין מארחת במסעדה עם שכר לא רע יחסית לזמן הפנוי שיש לי. עכשיו עלתה לי הגדרה חדשה לשאלות האלו- "אני חוסכת כסף". אף פעם לא קראתי לזה ככה וגם כששאלו אותי.. אההה.. חוסכת כסף ככה בנתיים? אמרתי לא. אני תמיד עובדת ותמיד חוסכת זה לא בנתיים. אבל אנשים אוהבים להכניס דברים למסגרות ולתבניות יפות. אז אם נוח לכם לחשוב על זה ככה- אני חוסכת כסף.

אם אני מספיק ארצה אני יכולה ללמוד לבגרות של 4 יחידות מתמטיקה, לגשת ביולי, לקבל ציון עובר ולהתקבל לאוניברסיטה באוקטובר וללמוד את מה שאני רוצה. אבל כנראה שאפילו לי זה מהר מידיי. אני מרגישה צורך למהר ולתקתק את התואר כל עוד אפשר אבל הצורך לא מספיק גדול.

אולי גם אני כמו כל החיילים המשוחררים צריכה את ה-טיול המדובר שאחרי הצבא למרות שהגעתי למסקנה שאני אלך במסלול שונה ושאני אהיה כמו ההורים שלי שפעם בחצי שנה טסים ליעד אחר בעולם לשבוע שבוע וחצי.

אני מכירה את עצמי בתור אחת שזורמת ולא אוהבת לתכנן בגדול ולהצמד לאיזושהי תכנית ידועה מראש, אלא לתת לחיים להוביל אותי. אבל לא מזמן אלדד אמר לי שאנחנו לא כאלה טובים בלזרום ואנחנו צריכים רק כמה ראשי פרקים קטנים בתכנית. שיהיה כיוון כללי לא מפורט אבל שיהיה כיוון.

העבודה במסעדה אסייאתית גרמה לי קצת לאבד את הפיגורה הנחמדה שהייתה לי תמיד. אז החלטתי להרשם לחדר כושר.

פתאום הכתיבה פה, דבר שלא עשיתי הרבה זמן וגם שכחתי איך עושים גורמת לי להבין שאני צריכה דרך. אני כן צריכה להחליט. אני כן צריכה תוכנית פעולה.

אז הרעיון של חדר כושר לא התקדם כל כך. ואני אומרת.. המצב שלי לא קטסטרופלי. גם חצי שעה ביום של חיטוב לפני המקלחת יכולה לעזור לי לחזור לרגליים החמודות שהיו לי לפני חצי שנה. וכמובן שאני יותר מתייחסת למה שאני אוכלת.

והאמת שאני לא יודעת לעשות דברים חצי. מוזר לי ללמוד לבד בבית בחודשיים חומר במתמטיקה ולא ללכת לקורס. אני אוהבת קורסים ומסגרות זה בא לי טוב. כנראה שבחודשיים האלו, חוץ ממתמטיקה, אני אלמד גם לעשות דברים שצריך בלי מסגרת: ללמוד מת' בלי מסגרת ולעשות כושר בלי מסגרת.

מה שמפריע לי בעיקר זה כל נושא ההרשמות לכל מה שקשור ללימודים.. "את צריכה כבר להתחיל להרשם אם את רוצה ללמוד באוקטובר הקרוב.. ואת צריכה להרשם לבגרות." למה אי אפשר להראות נכונות שבוע לפני ומשם להתקדם, למה הכל כל כך מראש... בחמישה חודשים אני יכולה לשנות את דעתי חמש פעמים לפחות.