אוקי. אמממ....... חח.

(התחלה מצויינת לפוסט, תמיד אמרתי.)

באתי לאלדד אתמול ב7וחצי. ישבנו על המיטה. אלדד הסתכל עליי ואמר :"אני מצטער". על מה? "על זה שהתפרצתי וזה לא היה מגיע לך, על זה שהתהפכתי ככה, על זה שאמרתי שאת לא מספיק בוגרת (על זה אני הכי מצטער יותר מהכל), אני בחיים לא אתן לך ללכת, אני אוהב אותך". הוא דיבר ודיבר והתנצל המון. אני הסתכלתי עליו ושתקתי הוא אמר שאם אני עדיין לא סולחת אז הוא רוצה לתת לי זמן והוא מחכה לי עד שאני אחליט.

שתקתי ובכיתי. אמרתי לו שיבטיח שהוא זוכר את כל מה שהוא חפר עליו עכשיו. הוא אמר שהוא זוכר ושאם לא אז אני אזכיר לו והוא יאמין לי.

הוא אמר שאם זה יקרה עוד פעם ההתהפכות הזו כל מה שהוא מבקש ממני זה פשוט לחבק אותו והוא ינחת לקרקע בחזרה.

אז אמרתי לו שאני שונאת אותו על מה שהוא גרם לי להרגיש בימים האחרונים ושזה לא פייר. והסכמתי להשאר כי כנראה שזה לא הזמן שלנו.

הוא אמר שאם לא הייתי מסכימה אז הוא היה רודף אחרי עד שהוא יהיה בטוח שהוא גמור אצלי.

אני טיפה מרגישה כמו בחורה מטומטמת שלא רואה בעיניים. אבל טוב לי איתו. נעים לי איתו, אני מרגישה שאנחנו שלמים ביחד. וזהו.

 הוא באמת מרגיש אידיוט אחרי כל זה.

לרגע בא לי לכתוב ולרגע לא

לא כי אני חושבת; למה להציף את הדברים

שוב

שוב אלדד הדרמתי הזה

שוב

שוב אני השאננה שלפעמים זה גובל בטמטום

ולפעמים באיזה יופי

אלדד אומר שהשאננות הזו נורא שונה ממנו

אני אומרת שנמאס לי שמדברים כל כך קטנים וממריבות כל כך לגיטימיות הוא מתהפך 360 מעלות

פעם מזמן אני לא באמת יודעת מתי, כתבתי בטיוטה 'אני לא רוצה להיות עם בחור שאומר שקשה לו איתי' אני צודקת. ישר הבנתי את זה. אין לי מה לחשוב בכלל ואמרתי לו. מבחינתי זו עילה לפרידה. אני בחורה מהממת ונינוחה. לא קשה. לא מישהי שאפשר להגיד לה קשה לי איתך

אז, כשכתבתי את הטיוטה הזו, אלדד חזר בו, מצאנו פיתרון, השכלנו והכל בסדר

אבל הנה זה שוב

אני באמת לא חוששת מפרידה. אפילו זה טוב שזה יקרה ממריבה קטנה ולא מאיזושהי התפוצצות

אמרתי לאלדד אם אנחנו משלימים ובוחרים להשאר יחד מה אתה מצפה ממני? הוא אמר 'שתהיי יותר בוגרת' אמרתי לו שאם זה מה שהוא מצפה ממני אז כנראה שבאמת אין פה מקום להמשיך את הזוגיות הזו כי אני לא הולכת להיות יותר בוגרת ממה שאני עכשיו, אני כבר ממילא הרבה יותר בוגרת ממה שבחורה בגילי אמורה להיות. הוא יודע את זה. הוא גם יודע שאין בזה היגיון.

אמרתי לו 'אני חושבת שהפסקה זה טוב כי בהפסקה של כמה ימים ארוכים אני יכולה להגיע לתובנות שאני לא אגיע אלייהן ביומיים כמו אולי אלדד לא בישבילי.' אלדד אמר ' זה מפחיד כשאת אומרת את זה.'

לי אין מה לחשוב

מבחינתי אם הוא לא אומר לי שהוא התגבר על הבלבלות שלו ושהוא יתמתן להבא אין לי מה לחפש איתו אני לא צריכה את הדרמות האלה פעם בחודש חודשיים בגלל שטיפה התברברנו בדרך לסינימה סיטי או בגלל סיטואציה הגיונית אחרת שגורמת לי להיות טיפה שונה

וזה נורא תיסכל אותי פתאום שחשבתי שאחרי שנתיים וחצי ביחד אנחנו בסוף נפרד בגלל הפער הגילאי שיש בינינו? זה נורא. הריי אנחנו היינו כנגד כל הסיכויים ואז בגלל זה נפרד? לא.! 

היום היה יומולדת למישהי שלמדה איתי ביסודי ואיזה בחור כתב לה על הוול מגילה מהממת הוא דיבר על כמה שהיא מקצועית ואיזה בן אדם מדהים היא, קראתי בריפרוף. חשבתי שהא המדריך טניס שלה או משהו. בתמונה שלו הוא נראה דיי גדול 30 ומעלה, קצת קירח אבל בחור חמוד. זה מאוד הפתיע אותי כי היא האחרונה שהייתי חושבת שיוצאת עם מישהו בגיל כזה ועוד הרבה זמן, אני זוכרת אותה ממש ילדונת ואני גם רואה אותה לפעמים ברחוב.

אלדד בא לצאת מהאוטו שאלתי אם הוא יוצא בלי חיבוק, הוא הנהן אז אמרתי בסדר ואז הוא התיישב בחזרה וחיבק אותי ארוך. אמרתי לו 'יהיה בסדר'.

בדרך הביתה מתנגנים שירים וכולם מרגישים הכי מתאימים

עריכה 27.8.14 14:09

נורא מוזר לי

תחושה מוזרה

אני מרגישה שאני הולכת לאבד את החצי השני שלי

תמיד פרידות אצלי היו מוחלטות, בלי התלבטויות, הגיע רגע אחד שפשוט הבנתי שזה צריך להגמר. פה זה לא קורה. אני חושבת שזה מה שצריך לקרות, אנחנו כנראה צריכים להפרד אבל אני לא מרגישה מוכנה לאבד אותו. באלדד יש יותר מידיי אור שגובר על החושך. פגשתי הרבה גברים בחיי, בגילו ולא בגילו. רק לאלדד יש את הנפש השלמה הזו שבריאה לי כל כך (חייבת לסייג אחרי אתמול ולהוסיף-) רוב הזמן.

עריכה 29.8.14 13:18

אוי אוי אוי לי

הבוקר קמתי מתוך סיוט.

חלמתי שאלדד מזמין אותי אליו, מספר לי שהכיר מישהי והוא רוצה שאני אפגוש אותה ושאני אבוא לקחת את הדברים שלי שהשארתי אצלו.

היא נראת יותר קטנה ממני. והיא שוכבת במיטה שלו. אנחנו מדברים במטבח. אני נורא חיובית ולא אינטרסנטית. בסוף אלדד אמר לי משהו כמו אני יודע שזה לא מוצא חן בעינייך אבל אני אוהב אותה. אני הולכת לחדר לקחת את הדברים שלי ומדברת איתה. אני בחורה נחמדה והייתי מאוד חמודה אלייה. וקראו לה מרינה. והיא אמרה שהיא בת 25. אבל היא נראתה בת 18 והיא הייתה ממש רזה והיה לה שיער בלונדיני דליל מוחלק.

וזהו . היו שם עוד חלקים אבל אני לא זוכרת אותם יותר מידיי. אבל התעוררתי וזה היה כל כך אמיתי וכל כך פחדתי ואמרתי אני לא מוותרת עליו!!!!!!!

ורציתי נורא להתקשר אליו לשמוע אותו, להרגע, לדעת שזה לא נכון. התקשרתי. והקול שלו, זה הרגיש כאלו לא שמעתי אותו כמה חודשים.

קבענו שנפגש הערב. בא לי להתנפל עליו. אני מרגישה פסיכית זה כל כך זר לי אלוהים.

אתמול החלטתי לרגע אחד שאנחנו צריכים להפרד. אני צעירה, כמעט בת 20, אני אולי צריכה לצאת קצת לחוות עוד , להשתולל. יחד עם תקווה שנפגש בעוד כמה שנים ונחזור זה לזו מוכנים ובשלים יותר.

אתמול גם יצאתי עם אורטל לבר. היא אמרה לי "אל תהיי פזיזה" יש הרבה בנים בחוץ אבל לא כולם הם כמו שאת רוצה. באמת אני לא יודעת מה הסיכוי שאמצא מישהו ברמה. אבל היא גם אמרה לי, שזה לא יהיה השיקול שלך.

אמרתי לה, אני חושבת, אני מקווה שניפרד ונחזור בעוד שנתיים ואז פתאום הבנתי, בשנתיים הוא יכול להכיר מישהי אחרת, לעבור לגור איתה ולהתחתן. אני לא צריכה לפחד. אני תמיד אומרת שמה שצריך לקרות יקרה. אבל פתאום אני כן מרגישה את תחושת השייכות הזו. אני פתאום מגלה רכושניות כל כך זרה כלפיו. זה זר לי נורא.

עכשיו קראתי קצת על חלומות רעים. באחד האתרים כתוב בסוף המאמר :'זכרו, הסיוטים לא אמיתיים והם לא יכולים לפגוע בכם.'

קראתי את זה כל כך בנחישות וכשקראתי את המשפט הזה עשיתי פרצוף כל כך עומלל. לרגע הבנתי לאיזה שפל הגעתי. החלום המזדיין הזה פשוט משפיע על המחשבה שלי מ8וחצי בבוקר!!!!! 

לעזאזל. אני אלך לסיפרייה. אולי אשתחרר קצת.