אני לא מבינה אותו (ואותי) לעזעזל!!!

מצד אחד אני אהיה שיא המותק...יהיה החברה הכי טובה שלו...ייעץ לו,יגן עליו, יעזור לו,

מצד שני אני יכולה להיות (ואני גם נהיית) שיא הכלבה...פוסלת כל רעיון שלו,רבה איתו על כל שטות,שופטת אותו על

ההתנהגות המסריחה הזאתי שלו,מדברת עליו רע כל היום...

מה  הקטע שלי??? מה הקטע שלו??? הוא דלוק עליי או משהו?? אני ממש לא אוהבת אותו...אפילו נוטה לתעב..

(כן אני יודעת בית המקדש? בגללי נחרב...)אבל אני אשחק אותה,אני חתיכת צבועה,והוא??? חתיכת מתחסד...

כל כך בטוח בעצמו, "טוב בסדר,כן,בסדר," לא יפתח את הראש שלו לשניה,מה שהוא אומר זה מה שהוא עושה

זה מה שהוא חושב גם אם זה הדבר הכי לא נכון לעשות בעולם...אבל הוא בשלו! אוף...היהירות הזאת מעלה לי

את הסעיף...

ואם אני רק אעז לפסול אותו ברבים אז בכלל...הוא יוציא ממני חתיכת ביץ' מסריחה שכל מילה שהוא רק מוציא

מהפה שלו אני קוטלת אותו...וזה לא נכון!!! (באמת...)

טוב...הוצאתי הכל...

מוציאה אויר,מכניסה אויר,מוציאה אויר,מכניס איר,

פוווווווווווווו....

שמיים....ירח..ים...כוכבים...שמש...אדמה....רוח...

רגועה אחרי שבת עצבנית משהו...

טינקרבלית