שהסקתי בעקבות אירוע קטן ונעים שקרה בתאריך 22.12.2009, על-ידי פירסום מכתבון שרשמתי בשביל לזכור.
כאמור - בלי לציין שמות או פרטים מזהים. בהתאם לכך שיניתי את נוסח המכתב, אך לא את תוכנו:
שלום. קודם כל - תרגיש טוב! אני מאוד מעריכה את ההחלטה שלך בכל זאת לבוא היום, אף על פי שאמרת במפורש שאתה עומד לחלות. דווקא בגלל סיבה זו, הייתי בטוחה שלא תקדיש לי זמן לשיחה בסיום הלימודים. חשבתי שאתה ממהר ללכת הביתה ולנוח, ובכל זאת נשארת איתי.
אחרי שהמתנתי לך זמן רב וכיבדתי אותך על שלא היית יכול לפנות לי זמן היום ולפני כן - אני מרגישה שציפיותי השתלמו. הפתעת אותי מאוד. קיבלתי את כיווני החשיבה אלייהם כמהתי ואת תשומת לבך באופן מלא במשך כעשרים דקות(!). אינני כפויית טובה, ומאוד מודעת למאמץ שעשית בשבילי.
מכאן נובע, כי שווה להמתין בסבלנות ולהתחשב באחר. גם מהתמורה כמובן, אבל גם שיהיה לצד השני קצת טוב על הלב. ההמתנה הזאת כן מראה שאיכפת לי, והיום גיליתי שגם לך איכפת.
וסתם, כדרך-אגב, חגגתי שש-עשרה בחודש שעבר, ואני בדרך להיות חוקית.
יש לי עוד הרבה מה להספיק, הרבה מה לראות.
לאט-לאט.
זונתך הקבועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זונתך הקבועה.