| 8/2007
אז האם הצלחתי לקבל את מה שרציתי?
כמובן שהתשובה היא כןןןןן!!! אבל אל תטעו לא היה כזה קל..אני סירבתי להתפנות מהבקום ביום הפינוי לשיבטה(בסיס התותחנים) כשראיתי את כולם עולים על האוטובוס משהו בי רצה גם כן לעלות..אולי זה כי פחדתי ולא ידעתי מה מצפה לי..וגם כי אולי לשרת בתותחנים זה לא כזה נורא כמו שחשבתי..בכל זאת יכולתי לעשות גיבוש למיתר(יחידה מסווגת בתותחנים)ומי יודע אולי היתי מתקבל..יש לי אחלה נתונים:פרופיל 97 ואחלה קב"א(לפי הזימונים שהגיעו לי הביתה לפני הגיוס אני מעריך זאת)או אולי היתי נבחר לגדוד הMLRS או בשמו העברי ה"מנתץ" זהו כלי רעיל ביותרררר אם אני לא טועה הוא מסוגל לשגר 12 רקטות..לפי דברי הפקדים במלחמה האחרונה הכלי נתן בראש כמו שצריךךך
וזה אחד המראות היפים לראות אותו בפעולה..זה גם הגדוד היחיד שיש בו לוחמות..אני ראיתי את כל הלוחמות שהתגייסו איתנו באותו מחזור היו 13 בנות ..סחטיין עליהם על המוטיבצייה שלהם לשרת בקרבי..וזהו
אלה חלק מהסיבות שלי להרהר האם באמת כדאי לי לוותר על השירות בתותחנים..אך הבטחתי לעצמי שלא משנה מה היה אני אשאר עם החלטתי! יהיה מה שיהיה אני לא אסכים לכלום מלבד חי"ר נח"ל..אז לקיצורו של עניין לא הסכמתי להתפנות ועמדתי ליד האוטובוס עם הציוד שלי עליי..היינו עוד כמה שלא התפנו אבל ממש קצת..חשבתי שאחוז גדול לא ירצה להתפנות ולכן הופתעתי כשראיתי את האטובוס מלא לגמרי..המפקד שאל את אותו חייל שלמה הוא לא עולה? אז הוא ענה לו שהוא לא מתפנה..ואז המפקד פנה אליי:"ומה איתך,את מתכוון לעלות על האוטובוס"? עניתי לו ב-צו
חח ואז לקחו אותנו כמה מטרים אחורה, והגיע עוד מפקד שאמר לנו לשים כומתות על הראש(זה סימן ההיכר של זיהוי של אלה שהפרו פקודה ולא רצו להתפנות)עם הכומתות האלה חובה להיות עד הרגע שאתה או שנשבר או שאתה מקבל את מבוקשך..לאחר מיכן לקחו לנו את החוגר ושאלו אחד אחד מה הוא רוצה.. אני כמובן רציתי נח"ל השאר רצו גולני,מגב,בכלל לא הבנתי מה היה הקטע אבל מלא מלא היו מורעלי גולני,מאוחר יותר הבנתי כי זה בגלל היחצנות שהתקשורת עשתה עליהם בתקופת המלחמה..אבל בתכלס כל החי"ר עשו אותה עבודה..לאחר מיכן העבירו אותנו לשטח פלוגת דובב(זוהי פלוגה של אלהשרוצים קרבי אחר ממה שנתנו להם)היה איזה כמה מפקדים שם היה אחד מה מניאק מהנדסה..טירטר לנו צ'ורה! הוא נתן לנו לרוץ עם מיטה מתקפלת ו2 קיטבגים(אחד של הצבא אחד מהבית)עלינו מקצה לקצה ב30 שניות..ברור שלא יכולנו לעמוד בזה.זה מטורף! אז על כל איחור הוא הוסיף לנו עוד ציוד! השיא היה שהחזקנו על עצמנו: מיטה מתקלפת,2 קיטבגים,מיזרון,ושמיכה!!!
חייב להספיק לרוץ מקצה לקצה ב30 שניות..בסוף חלק יצאו עליו ואמרו לו זה בלתי אפשרי וזה..ואז הגיעו מפקדים אחרים חלק מתותחנים ומוד"ש,הם הצחילו להגיד לנו שאין מצב שנקבל מה שאנחנו רוצים! זו שמועה שבודדים שכן מקבלים מה שהם רוצים מפיצים! ואלה שנשברים פשוט שותקים ובגלל זה לא שומעים עליהם..אני אישית מכיר חבר שלי שלא התפנה וקיבל את מבוקשו..ועוד 2 מהרישמה באיסיקיו שלי..אז הבנתי שמה שהם אומרים זה זיוני שכל! אח"כ בערב ערבבו אותנו עם החבר'ה שנימצאים שם כבר שבוע שבועיים ויותר..מדי יום שהיינו שם עשו לנו מסדרים ארוכים בשמש..בקושי נתנו לישתות,כל רגע היינו עם הכומתות,בזמן מסדרים,חדר אוכל,ממש כל רגע..והיופ עמים שכמו טמבלים אנחנו צועדים במסדר וצועקים שמאל ימין שמאל.. ולא נזכיר בכלל את היחס המזלזל, ממש מצד המפקדים..למרות שהיתה אחת קטנה שהתחשבה ונתנה לנו לנוח בצל ..לשתות,לעשן..וגם כשעבדנו בעבודות שדה לפני האוכל,ביקשתי ממנה להשתין..היא אמרה לי לא..ואז איך שהסתובבתי היא אמרה לי "מה השם"? אמרתי לה "ניסים המפקדת" היא אמרה לי "זריז".. והיה גם איזה רס"פ מצנחנים הוא התייחס אלינו סבבה לגמרי..הוא ביקש איזה 13 חיילים למסן סקביאס כדי לסדר אותם מחדש..ובין היתר אני נבחרתי לעבודה הזו..חחח העבודה היתה מסריחה לגמרי השמיכות מגעילות בטירוף אז המפקד שהיה אחראי עלינו הוא היה ממודיעין,התחלתי לסבן אותו שאני בן יחיד,והתגייסתי למרות ההתנגדות של ההורים שלי..וכל זה בשביל זה?? חחח בתכלס רציתי למשוך זמן ולא היה בזין שלי לקפל שמיכות מגעילות..ואז אמרתי לו אני נותן לך חידה אפ אתה פותר אני מתפנה..הוא הסכים,אמרתי לו רגע! ומה אם אתה לא פותר? הוא ענה לי אז גם את תתפנה..חח הרצנו צחוקים כמה שיכולנו..בסוף ממש שמחתי שלקחו אותנו לעבודות האלה,כי הבנתי שהשאר נילקחו למסדר לעמוד בשמש יותר משעתיים כי יום לפני במסדר עמדנו ועל כל פיפס לא במקום המפרד מהתותחנים הוסיף עוד דקה והוא אמר אתם תחזירו לי את הדקות האלה אל תדאגו..
הקטע הכי מצחיק היה שאיזה דרוזי אחד שיחק אותה שהוא הקיא והתעלף אבל בתכלס מה שהוא עשה הוא דחף לעצמו אצבעות לגרון..וככה המפקד פחד שיזיינו אותו על זה אז הוא שיחרר את כולם לצל..מזל שלא היתי שם חחח אבל קרע אותי לשמוע את זה..מזל שהרס"פ לקח אותנו חחח!! וזהו ככה עברו להם יום ועוד יום וכבר התחיל להימאס לי להיות בפלוגה הזו כי היה נורא קשה! היחס היה מזלזל! חחחח המצאנו עם החבר'ה שם נוסף לפלוגה "פלס"ר דובב" כי היה קשה כמו איזה גיבוש לאיזו סיירת,אבל בכל זאת כבר היה בלתי נסבל,הרגשתי שאני לא אוכל להחזיק שם עוד הרבה זמן,אני כולי שם שלושה ימים ויש חברה שסוגרים שם 3 שבועות ולא קיבלו את מבוקשם..למרות ששמעתי שהיה גיוס נח"ל כמה ימים לפני שהגעתי..אז מהשמיים בא לנו קצין מיון ואמר לנו שאנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים בדוק! אבל רק אם הנתונים שלנו מתאימים לאותו מקום! לא היה לי מה לדאוג,יש לי פרופיל 97 הכל פתוח לפניי..אמרו7 לנו שנצא לדחיית שירות ל4 חודשים כמעט עד גיוס נוב',או שנעשה טירונות 02 ונצא לעבודות שירות בבקום כדי שהפז ידפוק,אבל אם נבחר באפשרות השניה אז יש סיכוי שלא נקבל מה שנירצה לכן זה סיכון,מי שבוחר בדח"ש אז בדוק הוא יקבל מה שהוא רוצה במידה והוא מתאים.נתנו לנו יום אחד לחשוב על זה..התקשרתי לחבר שלי ,זה שלא התפנה וקיבל מה שהוא רוצה(נח"ל דרך אגב)והוא אמר לי שאני יכול לצאת בראש שקט לטירונות ולשרת עד נוב' בבקום כדי שהפז"מ ידפוק..החלטתי שאני יצא לטירונות 02..לכן יום למחורת הגיע הרגע הגורלי,הקציני מיון חילקו אותנו ל2 קבוצות..מי שרצה דחייה ומי שרצה לעשות טירונות 02 בשביל הפז"ם(פרק זמן בצבא) שידפוק..כמובן שהלכתי לשבת עם אלה שהיה חשוב להם הפז"מ ואז הקצין ציון הקריא שמות, ורק אלה שרצו דח"ש היו צריכים לקום לקריאת שמם..הוא הגיע לשם שלי ולא קמתי..בכל החיים שלי לא התלבטתי ככה,לקום או לא לקום או לא..ממש ככה..כולי בספק לא יודע מה לעשות..משהו בי אמר לי שעדיף לי לצאת לדח"ש כי יש מלא דברים שעוד אני חיב לעשות שלא הספקתי..כמו איזה טיול נחמד ,להשתחרר מהכל,ולהתחבר לעצמי מחדש..אולי שייט או אפילו טיסה,חשבתי על תאילנד,זה אחלה מקום להעביר בו את הדח"ש ככה גם אני יהיה ממש וגם הדח"ש יעבור מהר אבל זה לא עסק זול 2000$ ומי יודע אולי נכיר מישהי חדשה..להיות בלי חברה בזמן הצבא זה לא משו בכלל..ואני לא מתכוון כיאין על מי לפרק את כל האנרגיות שהצתברו בשבועיים..אלא אני מתכוון לזה שאתה יודע שיש מי שמחכה לך! שתחזור ותהיה איתה! מישהי שמתגעגעת אליך וחושבת עליך בכל רגע! זה ממש באסה שאתה שבוז,עייף,בלי מצב רוח(כמו שקורה דיי הרבה בצבא)ולדעת שאף אחת לא מחכה לך.זה גם כיף לדעת שלמרות שקשה וטוחנים אותך,בין אם זה טירטורים,מחסור בשינה או כל דבר אחר..יש בך תקווה..יש לך אהבה שמחכה לך ביציאה הקרובה שלך הבייתה,אבל חוץ מזה גם לא התעלמי מהמחשבה...שכל החשבון בנק שלי התרוקן על הרישיון..וחברה לי איזו קופה יפה בצד,אז חשבתי לעצמי אם לא טיול אז נמצא לעבוד נידפוק קופה כמו שצריך! נמאס כבר להיות תלוי בהורים..(ב3 חודש אפשר בכיף לעשות 12,000 שקל)ועוד ים סיבות שעברו לי באותו רגע בראש..לכן באותו רגע קמתי ניגשתי לקצין מיוד ואמרתי לו שלא שמעתי שהוא הקריא אותי בגלל זה לא קמתי מקודם..הוא אמר לי "מה השם" אמרתי לו .. ואז הוא אמר לי "אוקי מה אתה רוצה"? פתאום עוד התלבטות! סעמקקק לא הספיקה ההתלבטות ההתלבטות עם הדחש עכשיו התלבטות חדשה" גבעתי או נח"ל..תמיד בתור ילד קטן אמרתי לעצמי אני יהיה בגבעתי..אבל חברים שיכנעו אותי שנח"ל זה אנשים סבבה יחס טוב..ועד אותו רגע ננעלתי על נח"ל עד שהוא שאל אותי את השאלה הגורלית שתכריע את מיקומי ב3 השנים הבאות.. "מה אתה רוצה".. גבעתי או נחל גבעתי או נחל..זה מה שרץ לי בראש באותו רגע..החלטתי נח"ל ! הקצין מיון אמר לי.."ניסים שיהיה בהצלחה,בנובמבר אתה הופך להיות לוחם בנח"ל..שמחתי,שלפחות הפעם זה סופי ואין יותר רעיונות ברא'ש של לא להתפנות ולעבור הכל שוב..ובאותה נשימה החבר'ה האחרים שרצו גבעתי מתחילים לשיר "מי שחלם גבעתי.." ההימנון של גבעתי..משהו צבט לי את הלב כששמעתי אותם שרים את זה..רציתי לשיר איתם גם..כי גם אני איפה שהוא רציתי גבעתי..אבל אמרתי לעמי חלאס! פעם בחיים שלך תהיה החלטתי! רציתה נח"ל זה מה שתקבל! תיתן את כל כלך בשביל להיות חייל טוב וזהו.. יש לי קרוב בגבעתי..כבר סמל ראשון שם..הוא אמר לי תבחר רק גבעתי תיצא גבר! יבנו אותך פיזית ומנטלית! כשאמרתי לו אני רוצה נח"ל הוא אמר לי גם טוב,אומנם צהובים אבל לפחות יחס טוב,העיקר שבחרת חי"ר ועוד לפני שהמנילה הגיע אליי,וניבחרתי לתותחנים..הוא אמר לי תבחר מה שתבחר(כמובן שהוא המליץ לי גבעתי ואם לא אז כל חי"ר)אבל בשום אופן אל תחשוב על תותחנים או שיריון..זה מה שהוא אמר לי באותם מילים.
וזהו,אני כבר שבועיים בדח"ש האמתי שדיי כיף פה בבית,קם מתי שאני רוצה,אוכל מתי שבא לי ומה שבא לי..וכשאני נהנה מכל זה אני אומר לעצמי: ניסים כיף לך והכל אבל תחשוב שהיית צריך להיות עכשיו בשיבטה בבסיס..לעמוד במסדרים,טירטורים,שכיבות סמיכה,או כל מה שהם עושים עכשיו.למי שלא יודעגם עברתי דירה לפני שבוע לבאר שבע, יש לפחות לאן לצאת.. וזהו אני מקווה שננצל את התקופה של הדחייה בתבונה..לנצל כל רגע להנאה עצמית..
וזהו אני מקווה שאמשיף לכתוב ולעדכן..
שיהיה לכם אחלה שבוע..ניסים
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
