"שנינו יחד, תחת מטריה אחת.... החיים יפים"
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
Memo לעצמי:
הצבא אף פעם לא ידע לראות אותי בתור מי שאני באמת.
וזה בסדר, זה לגיטימי
עבור מסגרת כל כך בנאלית ופשוטה לא הייתה מצפה ליותר.
אבל לפעמים חורה לי שאני צריכה לדבר לאויר, לפעמים המילים מאוסות מליפול על אזניים ערלות.
לפעמים אני רואה את הבן-אדם שמולי ויודעת שמעבר לכבוד שאני מחויבת לתת לו, מגיע לו רק בוז.
"רוצה לרקוד, רוצה לשיר
לפרוש כנף, לעוף מעל העיר
ולשוב אל חושי
שוב להדליק את נשמתי
ולבדי, לדעת מה איתי
להציל את חיי..."
רק רוצה להכיר את עצמי מחדש.
לברור לי בשקט אחד אחד אנשים שיהיו ואנשים שלא
רוצה להיות אדון לעצמי שוב, לא רכוש.
רוצה להיות בזכות עצמי. למען עצמי.
לעשות משהו עם מטרה, לבלגן את הכל ולהתחיל מחדש.
רוצה להבין כבר משהו מכל הבלבול הזה.
לראות בבירור ולהתקדם קדימה.
מסגרות בלי היגיון הוציאו ממני כבר את כל הרע,
לא נשאר כבר כלום חוץ מבחורה ערומה שרק רוצה שיסבירו לה שוב מחדש, ולאט, איך ולמה בדיוק היא הגיעה לנקודה הזאת.
מי הביא אותה ושמישהו בבקשה יבוא להחזיר אותה הביתה.
רוצה לחזור למקורות,
למה שחשוב באמת.
ואתה.. היחיד שזוהר לי :) מבין כל השמשות הדועכות.
שמבין, שדואג, שמחזיק חזק כשבא לי לזרוק את עצמי לכל הרוחות.
ואתה...אהבה שלי.
"
תדע שאתה זורם בעורקי
אין לי כמותך חבר
תדע אתה הטוב מכולם בחיי
הכל יעבור אתה תישאר"
| |
|  כינוי:
NeverAgain בת: 36 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
