עוד ילדה שמנה

שישי בערב מחכה לו כל השבוע ואז מתפללת שיעבור ,

קבענו לשבת עם חברות אבל לכל אחת יש את העיסוקים שלה , בנים ...

אפילו התלבשתי מה שבד"כ לוקח לי שעות לעשות בחצי שעה שמתי עלי ג'ינס חדש שקניתי (עכשיו אחרי הדיאטה אני גם יכולה להגיד איפה קניתי אותו ) התאפרתי עדין כדי שלא יחשבו שהשקעתי בכל זאת אני חברות ועוד בנים ?! ממש ממני והלאה ...

ועכשיו שאני מוכנה ומזומנה לצאת כל אחת עם הפגישה שלה ואני כמו כל שישי לבד .

מדמיינת לי בראש אותי נפגשת עם זה שאני רוצה (איתי בשכבה , אין בינינו קשר מלבד קשר עין מדי פעם וגם זה בגדר תקווה אין לדעת אם זה אצלי בראש או שזה אמיתי ) , או שאולי הוא ישלח לי במקרה הודעה במקושרים או אפילו שיחת טלפון אבל הכל זה ציפייה לשווא . הרי אני יודעת שכלום לא יהיה בינינו כי הוא חתיך מטופח כזה שהפוזה ממנו והלאה ואני ? אותה ילדה שעשתה דיאטה ולצאת איתה בחיים לא כי היא הייתה שמנה אז מה החברים יגידו ?

אף פעם לא היה לי אומץ לפתח שיחה עם מישהו שאני מכירה ובפעם האחרונה שזה קרה ? הוא נפנף אותי ואז סיפר לכל החברים שלו ודאג להפוך אותי לבדיחה . אבל אני ? לא נותרתי פרייארית סיפרתי לכולם שזאת הייתה התערבות על חשבונו וככה הפכתי את הגלגל לכיוונו .

חברה שלי סיפרה לי שהיא דיברה עם ידיד שלה ושהוא אמר שיש לי פרצוף של בן אדם רע , אותו בן אדם שאמר לה את זה ועוד 2 חברים שלו כשהייתי יותר שמנה לא חסכנו ממני אף הערה תמיד היו מדברים עלי מאחורי הגב ואח"כ היו באים ומספרים על השיחות שלהם חמורים !!!

אז מה הוא מצפה ? שאני יבוא ויתן לו נשיקה עכשיו ?

עומדות לי דמעות בעיניים , התלבשתי התאפרתי התארגנתי ו...כלום כנראה כמו רוב ימיי שישי גם היום אני ישב בבית עד שאני ירדם ב1 ומחר אני כבר ימציא תירוץ להורים שלי למה לא יצאתי היום .

נמאס לי מהלבד הזה ועם זאת הביטחון שלי ששואף ל-0 והמצב הנפשי שלי ( דיכאון מתקדם ) לא תורמים .

ועכשיו אני מקבלת שיחת טלפון "מהחברה" שעוד מספרת לי על החוויות שלה עם ה"ידיד" ומיד מנתקת כשהיא סיימה את מה שרצתה .

מי שלא עשה בחיים שלא דיאטה רצינית לא יודע מה אני עוברת ואני גם לא מאחלת לאף אחד העיקר שתיהיו בריאים ,32 קילו ההיתי ענקית כן כן והכי עצוב שאני מבינה את כל הבנים האלה שמכירים אותי ומעדיפים להתעלם כי שמנה ההיתי ושמנה אני יהיה לא משנה עם במידה של הג'ינס אני כבר לא כ"כ , טוב אני לא רזונת אני מלאה לא שמנמנה מלאה פעם ההיתי שמנה , אבל בראש שלי אני לא רואה אף שינוי ואם קצת הגזמתי עם הופל או העוגה אז אחרי זה אני לא מצליחה להוציא לעצמי מהראש איזה כישלון אני שאני אפילו לא מסוגלת לשמור על מה שכ"כ קשה עבדתי עליו .

אני חושבת שבגיל שלי הדבר שעומד בראש הרשימה אצל כולם זה חבר , זוגיות , אהבה ... אז תחשבו כמה קשה זה בלי זה , בלי לדעת מה זה כשמישהו אוהב אותך ואכפת לו ממך ודואג לך .

אני חושבת שמכל מה שכתבתי פה תחשבו שאני מרחמת על עצמי , אז זהו שלא אני כבר עברתי את הרחמים העצמיים אני כבר משלימה עם זה עד כדי כך שאני כבר מתחילה להבין התנהגות של אחרים כלפיי , נתתי לכם כמה דוגמאות .

יש לי כ"כ הרבה תמיכה מחברות משפחה מאנשים שמסביב אבל הפצע מכל 16 השנים האחרונות ? גדול ממה שהמחמאות יכולות לרפא .

אני מרגישה דפוקה שישי בערב 22:20 אני לבושה ומוכנה רק להצעה , ניראלי שאני אלך להחליף לפיג'מה וילך לישון שהיום המזורגג הזה יעבור כבר , די !