באמת שאני לא יודעת איך לתאר את הימים האחרונים.
השבוע האחרון היה על הפנים... בכלל, כל התקופה הזאת,
שכל הזמן אני לא יודעת מה קורה סביבי.
הייתי צריכה לראות אותו אחרי השבוע הזה. הוא תמיד יודע מה להגיד,
ולפעמים גם בלי מילים הוא יכול להעלות לי חיוך ענק על הפרצוף בלי להתאמץ יותר מידי.
פשוט לדעת שהוא שם, לחבק אותו, לנשק אותו, ולדעת שהוא איתי.
היה לי סופשבוע מושלם. הכי טוב שיכולתי לדמיין לעצמי...
הוא בא לישון אצלי, וזה היה כלכך במקום, הכל התאים בדיוק ושומדבר לא היה צריך להיות אחרת.
אפילו הייתה התקדמות, ואני זרמתי עם זה.
לא הפריע לי שדברים מתקדמים הלאה, ולהפתעתי חלק מהדברים אפילו אני יזמתי.
היה לילה מדהים.. להירדם בזרועותיו, וכשאני מתעוררת לראות אותו מחייך אליי.
נשיקת בוקר טוב וחיבוק. והמגע שלו... המגע הכלכך ממכר הזה.
נרדמתי בלילה מצויין והתעוררתי לבוקר טוב אפילו יותר.
הוא היה אצלי עד סביבות אחרי הצהריים, ואז הוא נסע.
היה לי ממש חבל שהוא נסע, כי באמת שנהניתי הפעם, ולא היה בלבול.
הייתי מופתעת כלכך שלא היה לי את הבלבול בראש שלי, שתמיד גורם לי לחשוב אחרת.
שתמיד ברגעים שאני צריכה להרגיש הכי טוב, משהו בראש אומר לי שאני לא בסדר.
והפעם זה פשוט לא היה... הכל היה מושלם.
קמתי לבוקר מושלם עם אופטימיות בשפע.
אפילו אני הייתי מופתעת מרמת האופטימיות שהוא יכול לגרום לי, אפילו ביום שאחרי.
היום אמרתי שאני לא נותנת לאף אחד או לשומדבר להרוס לי את המצברוח, וכך היה.
למרות שפה ושם היו דברים לא טובים במיוחד, אבל התעלמתי.
באמת שהיה יום טוב... מפתיע איך שבנאדם אחד יכול לפעמים לשנות הכל.
אחרי שהימים האחרונים היו על הפנים, הוא בא, ולילה אחד איתו משנה הכל. פשוט ככה...
נחמד לדעת לפעמים שיש מישהו שנמצא שם בשבילי,
בין אם בשביל לדבר ולתמוך, ובין אם לנשק ולחבק, כל דבר כשצריך.
אז מה... פוסט אופימי? מטריד קצת... מפחדת שהבא יהיה פסימי במיוחד.
אני אסיים בנימה אופטימית, ובתקווה לימים שמחים אפילו יותר (:
דנה בננה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*דנה בננה*