לאחר שהתבצע "השימוע" - שבו חשבתי שאני ואת נוכל לנהל שיחה שבה תהיה לי את ההזדמנות לומר לך מה הפריע לי ביחסי העבודה בינינו בכדי להגיע לעמק השווה, לא באמצעות פרוטוקול פורמלי מרוחק שהרגיש כמו מונולוג תוכחה, אני מרשה לעצמי לפנות אלייך באופן אישי, תוך כדי שמירה על ציון עובדות ללא סילוף.

אני תמיד שואפת ללמוד, להקשיב ולהפנים, ואני פתוחה לקבלת ביקורת מפני שאני מבינה את חשיבותה לשיפור ביצועיי. מעולם לא קרה מצב שבו התווכחתי איתך או התנגדתי ללמידה, נהפוך הוא, כשלא הבנתי דבר ספציפי פניתי אלייך למען חידוד הדברים, דבר שגרר הערה לא נעימה או חסרת סבלנות (כדברייך לא פעם, "את נמצאת בתוך קופסה ואת צריכה לצאת ממנה") ויצר אווירה נוקשה של פחד שבאופן לגיטימי מנעה ממני להמשיך לשאול אותך, וברגע האמת התפרצת עליי שאני לא קשובה לדברים שאת מסבירה לי, למרות שהקשבתי בתשומת לב לכל דבר שנאמר לי. הכרתי בטעויות שעשיתי, אם כי ברוב הפעמים הפנמתי בשתיקה - זה לא אומר שלא הפנמתי.

ציינת בשימוע שלאחר הערותייך מעולם לא התנצלתי או הבטחתי שאשתדל להשתפר, וזה שקר. אני התנצלתי כשהיה צורך, ובמקרה ספציפי שבו לא הייתי מרוכזת מסיבות לא רלוונטיות באותו יום ששכחתי לחזור לשיחות שלא נענו, הבעתי חרטה, אמרתי לך שאני מאוד מתנצלת, שאני משתדלת תמיד לבוא לעבודה בכדי לעזור לך ולהקל עלייך ושאשתדל להבא ואכן השתדלתי, ובימים שלאחר המקרה שאלתי אותך בכל תחילת משמרת איפה הטלפון הנייד והאם יש שיחות שלא נענו שתרצי שאחזור אליהן.

בזמן ניתוחים קשים, עשיתי כל מה שביקשת ממני בכדי להקל עלייך, תחת לחץ וחשש, בזהירות, קפדנות ועם כל הריכוז שיכולתי לגייס ברגעים שבהם דחקת בי לבצע במהירות פעולות שאת חלקן לימדת אותי לעשות ברגע אמת.

ברגעים שבהם לא היה לחץ בעבודה וזה נראה לי כמו זמן מצוין ללמוד העדפת שאנקה אבק, והיו כמה וכמה מקרים שבהם שאלתי אותך מפורשות מה את מעדיפה שאעשה באותו רגע ואם את רוצה להסביר לי לגבי הליך מסוים שאוכל בעתיד לבצע בעצמי, או אם את צריכה אותי לעוד משהו בסיום משמרת, אך העדפת שלא וזה נדחה.

בכל פעם שאת אומרת שתסבירי לי אחר כך זה לא קורה, מפאת סדר עדיפויות שנתון להחלטתך, וזה יצר מצב שבו בכל פעם שיש משהו שהיית רוצה שאני אבצע (כדברייך, "את זה את אמורה לעשות ולא אני"), את בוחרת לעשות את זה בעצמך מאשר ללמד אותי ולאחר מכן מתרעמת על כך שאני לא יודעת איך לעשות זאת.

כאמור, כשאני לא מצליחה לעשות משהו או בסך הכל מבקשת עזרה את מאבדת את הסבלנות, מתעצבנת מכך או מרמזת על מנת משכלי ואז מוותרת ומחליטה לעשות זאת בעצמך, ואז מתלוננת על כך שאת צריכה לעשות הכל בעצמך ושאת לא סומכת עליי, ואם לצטט את דברייך במקרה שבו הכנסתי מזרק לוונפלון והוא לא היה מקובע - "אני ידעתי בלב שתפשלי ורציתי לעשות את זה לבד אבל אמרתי לעצמי 'תני לה הזדמנות'." לאחר הערה משביתה כזו למה את מצפה? בהמשך היום הוספת ואמרת "את מכה היום", ושאם אני לא מצליחה הפעם אני לא עוזרת לך יותר בניתוחים, כל ההערות האלה נאמרו בלחץ ו"בטון גבוה, לא נעים ובלתי נסבל".

היה מקרה בבוקר מסוים שהוצאתי את הדברים מהקבלה כפי שמצופה ממני לעשות, ואמרת "במקום לעזור את רק מפריעה לי.", בחרת לעשות את זה בעצמך ולשלוח אותי למעלה. זו לא דרך להעיר או ללמד, זו דרך משתקת שלא תאפשר לאף אדם להרגיש שהוא מסוגל לבצע משהו כשורה כשאת בסביבה, קל וחומר להאמין שתסמכי עליו בעתיד.

הצעקות, רקיעות הרגליים חסרות הסבלנות ונפנופי הידיים כלפיי שאת קוראת להן "הערות לטובת השתפרות מקצועית" בבדיקה כללית או בזמן ניתוח, עם או בלי לקוחות בסביבה, אינן ניסיון ללמד, אלא להשפיל ולהעליב, והן מלחיצות ומרתיעות. מיותר לציין שיש צורה להעביר ביקורת בדרך שאפשר להבין ולהפנים אותה, והצורה שלך היא לא כזו. ביום שני, כשאמרתי לך שההערות שלך חצו גבול מקצועי, ענית "כי את לא עושה דברים כמו שצריך!". מהמקום שאני באה ממנו, גם אם לא עושים דברים כמו שצריך, אין מקום להערות אישיות ומשפילות בשום מקום ובשום סיטואציה.

אם את מצפה ממני ליחס מכבד, מקצועי ונעים - נאה דורש נאה מקיים - יחס מקצועי זה לא לרמז שאני טיפשה או איטית (כדברייך - "בזמן שאת עושה את זה אני הייתי עושה את זה כבר עשר פעמים" או "עדיף שאני אעשה את זה בעצמי כי זה ייקח לך שעה" ואז שולחת אותי לעשות משהו אחר, "את זה את כן יכולה לעשות" או "לפחות תעשי משהו מועיל"), ושדרכיי האישיות שגויות (זו דעתך האישית ואין לה מקום ביחסים מקצועיים).

"לא צריך להיות רופא בשביל לעשות את זה." כשאני מול בטן פתוחה ומפחדת לעשות משהו שיסכן את החיה, אמור לבנות ביטחון בסיטואציה מלחיצה ולא מוכרת כזו? לשאול אותי בעצבים "את עולה חדשה?" נועד להשתפרות מקצועית? להאשים אותי בכך ש"החתולים הכי בעייתים באים במשמרות שלך" זו הערה מקצועית? להאשים אותי "הכלב נשך אותי בגללך", זה מקצועי? מה לגבי ההערה על כך שאני לא יודעת איך לעשות קניות ביתיות, וששמים את החלב שפג תוקפו הכי מוקדם "לאנשים כמוך", איך זה קשור לכל תחום הרפואה?

כפי שציינתי בהודעת ה-SMS, ביום שני, ה-8/12, ציפית שאדע איך לבצע פעולה שמעולם לא קיבלתי עליה הסבר.

טענת שאינך כועסת על אי ידיעה אלא על אי רצון ללמוד, אז איך תסבירי את העובדה שכעסת עליי מפני שלא ידעתי מהי חסימת 360 מעלות, כשזאת הייתה פעם ראשונה שאני בכלל שומעת את המושג הזה? זה מובן מאליו שייקחו לי כמה רגעים להבין מה זה ואז לבצע את זה מול הלקוח, ולאחר מכן את כועסת ומאשימה אותי, דבר שהגיע בהפתעה מוחלטת בשבילי, ומצפה שאקח אשמה על דברים שאינם בשליטתי - את בעצמך אמרת שהעור של הכלב עבה ושהדם לא יוצא. את מתוסכלת מהתהליך ואז מחפשת את מי להאשים ובוחרת בי, ואני לא סמרטוט שיקבל מרות בעלת אופי דיקטטורי.

בהחלט זה עסק ולא בילוי אישי, אך באומרך דבר כזה זה לא מקנה לך את הזכות להכניס כל הערה אישית והאשמה פוגעת למסגרת הזו ולהצדיק אותן ולתת להן לגיטימציה, כשאני עושה את הדבר הכי אנושי ומקובל - לעמוד על שלי כנגד האשמות חסרות בסיס והסקת מסקנות מעוותות ורצח אופי - וזה לא לטעמך.

אם את באמת מאמינה שזה עסק ולא בילוי אישי, את לא תצעקי עליי מעבר לכל פרופורציה בכל פעם שמשהו לא בסדר גם אם זה באשמתי וגם אם לא, את לא תעירי הערות חסרות כל הגיון וטאקט כמו אלה שציינתי ואת לא תרימי עליי את קולך כשאת בעצמך לא אוהבת כשעושים את זה לך. אמנם היית המעסיקה שלי, אבל זה לא נתן לך שום זכות להרים עלי את הקול או להעיר לי באופן בלתי פוסק ולא נעים, זה לא נקרא "ללמד" או "להעביר ביקורת מקצועית", זה רק מחמיר את המצבים ללא הבנה מצידך שזה לא ראוי לסיטואציה, עם התעלמות והכחשה גורפת למעשייך.

ברגע שאת הרמת עליי את הקול, יש לי כל זכות להרים את הקול עלייך בחזרה ואם את לא אוהבת את זה אז באפשרותך לפתח מודעות עצמית למעשייך וללמוד לקבל ביקורת שהיא אכן למען השתפרות מקצועית.

אני חשה הקלה שפוטרתי ממקום בבעלות אישה בעלת ציפיות לא ריאליות מעובדיה (הציפיה לשלמות), ביקורת בלתי פוסקת, אישה שממשמרת למשמרת הורידה לי את הביטחון והאמונה ביכולות שלי בעבודה הזו מולך (ואך ורק מולך, שלא תחשבי לרגע שזה קרה לי מול מעסיקים קודמים, ודי בעובדה זו בכדי להוכיח לי מה אני מסוגלת לעשות מול אנשים שמאמינים בי וביכולות שלי וסומכים עליי).

אני מקווה שגאוותך לא תמנע ממך להפנים לפחות חלק זעיר מהדברים שנכתבו פה, ושהם יילקחו לתשומת ליבך למען הבריאות הנפשית של העובדות הבאות במרפאה.

---