אז לא נכנסתי לפה המון זמן, זה לא אומר שאני שוכחת מהקיום של בלוגי האהוב והמביך. זה המקום הפרטי שלי שמעלה בי אסוציאציות אפלות ונסתרות ומאידך תמימות, בעיקר עכשיו בתקופה הארוכה הזו שהכל כל-כך גלוי בי לסובבים אותי, וכיף לי לחזור למקום שאותו לא חשפתי בפני אף אחד, והוא עדיין טוב, אך עדיין רק שלי.

הבלוג הזה ובעיקר הכתיבה בו מזכירים לי בין היתר את הלילות הקרירים והחמימים, הלילות הנוגים והנרגשים, עם ריח יסמין או ריח של גשם, כששוחחתי בצ'אט עם גברים שגדולים ממני בעשורים, גברים שהרגשתי שמאתגרים אותי עם ריגוש זול וארעי ושאיתם אני יכולה להתבטא בכל מובן ולהוציא מעצמי חלקים לפי בחירה. גברים. אני משתמשת דווקא במילה הזו במקום במילה כללית ואולי נעימה יותר כמו אנשים, מפני שגבר זה לא רק זכר. מבחינתי חלקים ממשמעות המילה הם בגרות, שליטה, מיניות וסטייה. הקונוטציות האלה יכולות להיות שליליות, והן כן היו בהרבה פעמים, אבל בהרבה פעמים אחרות הן היו חיוביות ולימדו אותי הרבה לגבי עצמי. אני לימדתי את עצמי לגבי עצמי, כי מן הסתם שלא אתן קרדיט לגברים וירטואליים עוברי אורח, שמשכתי ודחפתי אותם לעבר סיפוק יצר הסקרנות שלי. וכרגע, בשלב הזה של החיים שלי אחרי שנה וחצי מתונה ורגועה מכל האופל שהיה לפני שנתיים (שאת מקומו מלטפת בהירות מסוימת), אני מבינה שהקונוטציות שנתתי לגברים הווירטואליים חסרי המשמעות האלה גיבשו אצלי הרבה דברים שמעניקים לי סוגשל יתרון בזוגיות עם בחור, גבר - שלי - שגם הוא בעצמו מורכב ונותן מקום לכל המורכבות שלי גם כן.

אני משלימה בגרות ושכחתי מה זה ללמוד. אבל זה כיף לי לגלות מחדש...וגם די מלחיץ, כי אני רוצה להצליח, ואני לא בטוחה שיש לי מספיק זמן, אבל אני מסודרת יותר משהייתי פעם וקצת פחות (אבל ממש קצת פחות) דחיינית. אני יותר מפנימה למה אני חייבת לעשות את מה שלא עשיתי פעם. אני מרגישה שהשלמת הבגרות הזו היא עוד צעד קטן בדרך למטרה העילאית שלי, שאלוהים יודע מתי זה יקרה, אבל זה יקרה וזה הכי חשוב.