מתי בפעם האחרונה...

התנשקת? ביום שישי. הוא מתקדם לעברי, יפה וגבוה עם עיניים טובות ואני אוהבת אותו. כשאני רואה אותו חוצה את הכביש לעברי, אני פשוט לא יכולה להסתיר את החיוך שלי ברחוב.

אכלת? לפני חצי שעה בערך. דפקתי פרוסת לחם עם טחינה גולמית, קצת מלח ופטריות, ונס עם חלב שיבולת שועל שזה המשקה הכי טעים לבוקר!

צחקת? ממש לפני שתי דקות, עם פיקאבו בטלפון על הפתעת הרחם שלי באמבטיה. (וואאאאאט )

נפגעת? אני נפגעת מאימא ומאבא על בסיס יומיומי. הם גם נפגעים ממני, אז אני לא מתייחסת לעצמי כאל מסכנה. אבל זה ברור שהמצב הזה לא תקין, למרות שאני יותר אוכלת את עצמי כשאני פוגעת באימא כי אבא פוגע במכוון ובמטרה להכעיס ולעצבן ולזלזל והייתי שמחה לחתוך לו את הלשון לפעמים.

בכית? ביום חמישי, מאז אני פשוט פקעת עצבים ודמעות. אבא הכניס שרקן עזוב לבית שהוא מצא בעבודה כי איזה חתיכת חרא לא ידוע זרק אותו שם בקופסה וברח לחיים העלובים ובתקווה מלאי ייסורים ועצב שלו. זה שאבא אסף את השרקן אלינו זה מעשה טוב לכל דבר, אבל עם שלושה חתולים ותוכית והעובדה שאבא שלי חסר אחריות והבנה בסיסית לצורכי בעלי חיים שמתלהב בהתחלה מ'חיות חמודות' בלי לחשוב לעומק על האחריות שמעורבת בגידול נכון וההשקעה והאנרגיה וכמויות האהבה שמרעיפים עליהן שלא מובנת מאליה לאבא שלי, הבית שלנו כרגע זה לא מקום אידאלי לעוד חיה. הוא בכלוב קטן בינתיים ואנחנו לא בטוחים מה לעשות איתו. אימא קילחה אותו, נותנת לו אוכל ומשחררת אותו במרפסת במהלך היום. אין לי כוחות נפשיים בכדי להיות מעורבת בתהליך המסירה שלו, אני פשוט לא רוצה להיות בבית ולחזור רק כשהוא לא יהיה כאן (בתקווה בבית אוהב וחם שיודע מה הוא עושה).