כלכך קשה לי כבר,אין לי חשק לכלום ,אפילו לעצמי
נמאס לי. אני קמה בבוקר עם חרא מצב רוח , מצפה לחיבוק ממישהוא לאיזה בוקר טוב עם חיוך קטן כמו של אמא
אבל אפילו את זה אין לי. בבית ספר אני רוצה להתקשר למישהוא , מישהוא כמו אמא אבל אין לי למי.
כשאני חוזרת מבית ספר. אני יושבת עם עצמי ,אפילו חיבוק קטן אין לי, אפילו איזה מילה טובה כמו של אמא.
אני בוכה לפחות 3 פעמים ביום, או שהדמעות עולות ואני עוצרת אותן כדי שלא ישמעו ,כמו עכשיו.
וכל פעם שאמא באה לתת איזה חיבוק קטן אני מתחילה לבכות אחרי זה
לא אכפת לה ממני באמת ,לא אפכת לה מהרגש שלי .
וזה כל כך כואב לי היא מתרחקת ממני, היא אומרת שהיא שונאת את ההתנהגות שלי
היא אומרת לי שהעינים שלי אדומות שאני אלך לישון כבר
אבל היא לא יודעת שהן אדומות כי אני רק בוכה.
אני חושבת שגם עם היא היתה יודעת לא באמת היה אכפת לה
יש לילות שמצידה ללכת לישון ,בלי מלי טובה בלי חיבוק יום שלם
ולפעמים אני באה אליה ומחבקת אותה חזק ממש עד שכואב לה ,אבל היא לא מחזירה
וזה קשה .קשה לי להתמודד עם זה