Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin-top:0in;
mso-para-margin-right:0in;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0in;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
אומרים שיש טוב בעולם, אך אני לא יודע היכן
לחפש. כאשר נחצה את הגבולות, יהיה לנו אומץ להוריד את מסכות השקר. כשנריץ את הסרט
לאחור אספר על תשוקה גדולה, שנאה גדולה ועל עוד משהו שנמצא באדמה.
שמישהו
ישאל אותי למה אין במי לבטוח, על מי לסמוך, איך לברוח, כאשר חיים בתוך מבוך, בעולם
של תעתוע תמידי. מדבר עם אלוהים אבל הוא לא עונה, אז אפנה לו את גבי ואמשיך בדרכי.
על אנשים אני יותר לא בונה, ספק חבר ספק נחש.
אינטרס
עצמי לכול אדם, ברגע שיצטרך הוא ינצל אותך עד הסוף. יש לי רק את עצמי! כי כולם
מתחלפים, כי כולם מחליפים, ומשאירים עקבות ברורות של פחדים. אני רואה אנשים נגמרים
בשקט, נביאים שקרנים, אנשים מלומדים! יאמרו כול שתרצה לשמוע. כשמתהפכים מבינים
הכול, הרבה יותר טוב, עוד כמה שנים לא נחשוב על חברים אלה נשמע את הסבל שבדממה.
אנשים בים נסחפים עם הזרם בנתיב לשום מקום, אנשים עיוורים רצים עם העדר, לא שולטים
בדבר, רק מפחדים מהסוף! עין אחת צוחקת,
עין אחת בוכה, שני עיניים צבועות שמשקרות לי, אבל אדיש אני נשאר, פעם אחרונה ודי!
פעם אחרונה שזה קורה לי.
משהו
נשחק משהו נמחק, משהו בי הפך להיות חלק ממשחק שחמט, אני החייל, שהמלכה יכולה
להקריב, חלק ממשחק שאפשר להעלים. יש משהו בי במוותר, ואיכשהו מתעורר בעולם של פחד,
מרוב הכאב המלח צורב, מחכה לגלים שיטביעו את הכאב. אני נותן לגשם לבכות במקומי,
לסבל להוביל את דרכי... יאוש מה שנמצא בעתיד, במציאות המלאכותית. רק כשאני אתעורר
ואמצא את היאוש שמשנה את דמותו לחרטה. אבדתי בין דפים ריקים לבין פצעים מהעבר,
מחפש תקוות גדולות ברגעים קטנים ונשכחים, אוגר הכול בפניפ ואז נותן לזה להתפרץ.
חוזר לקו הזינוק, מתחיל הכול מהתחלה, זה הכול או כלום, האמונה שיש תקווה גם
בשבילי, היא התקווה שיש עוד אמונה. אני שונא את הדומה ואוהב את השונה, מזה כבר
משנה...
כשאשלייה
מתנפצת העולם בהיר יותר, והעיוורון נעלם. לרצות לעוף הכי רחוק שאפשר, להתנתק,
לברוח, לשכוח, אך לבסוף לחזור לשקרים ולהזיות, קירות של מראות והשתקפויות של
שקרים, למדתי לכתוב את כול מה שצועק בפנים.
וכול
מה שהייתי בפנים, כול מה שהסתרתי שנים! מתפרץ כמו ההר געש.
יש
את אותו הקרב בכול יום, יש את אותו תאום עמוק, יש אוויר אלב קשה לנשום, המציאות
ניפצה חלום אחרי חלום, בין מחסומי הבדידות טעון בקבוק קטן של שפיעות.
רצתי
כבר שנות אור ואני עדין באותו מקום, אז מי אני היום... בין 4 קירות של בדידות, איך
להמשיך לצעוד? עם אין לי מושג לאן... התעוררתי לסיוט בעל אושר זמני. במקום בו
גדלתי נותרו פצעים, ואם חייכתי כנראה שזייפתי, כי כך או כך זה קח או קח.
ואם
היה לי את האומץ לקום וללכת, הייתי נשאר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
