היי, כמו שאתם יודעים הבלוג הזה הוא לא רק בלוג עזרים.
הוא ה"מחסן שלי", הוא אני שומרת את כל הדברים שהכנתי, שאני מכינה ושאני יכין.
כרגע אני רוצה לפרוק רגשות אז אני פה קצת.
אני מצטערת אבל אני חייבת לפרוק את זה איפשהוא.
הנה מכתב שכתבתי עכשיו.
אין סיכוי שאני יראה אותו למישהו אבל אני רוצה לשמור את זה באיזשהוא מקום.
אתה, כן אתה,
אותו הילד שהיה חבר שלי, ששיחק בי, שפגע בי הכי שאפשר הצלחתי לסלוח לך.
ולא רק זה, אנחנו נהפכנו להיות הידידים הכי טובים.
לפני יומיים, אמרת לי שאתה אוהב אותי ואני אהבתי אותך גם.
יום אחרי זה דיברתי עם ידידה שלך היא אמרה לי שאתה אוהב מישהו אחרת.
והיא אמרה גם, שהיא לא בטוחה, שהיא חושבת שאתם חברים.
אתה יודע איך הרגשתי? הכי מושפלת שאפשר.
שיחקת וניצלת אותי עד הסוף. כמה שיכולת. בפעם השנייה.
אני? כבר לא אסמוך על אף-אחד בעולם.
אני כבר לא מאמינה באהבה. אין דבר כזה מבחינתי.
אתה ידעת כמה נפגעת בפעם הראשונה, ידעת כמה בכיתי וסבלתי בגללך.
ואני ראיתי כמה פעמים ביקשת סליחה.
ובקלות כזאת אתה אמר לי "אני אוהב אותך" ואני כמו חתיכת סתומה מאמינה לך!
כן, ככה - אני פשוט מאמינה לך. אני מסונוורת מאהבה ואתה מנצל את זה.
סוחט אותי עד הסוף, נהנה מזה. כנראה כל מה שאמרת היו רק מילים. פשוט מילים.
הרסת לי את האהבה הראשונה והשנייה.
אתה יכול לשכוח ממני. לתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל, בעלת המחסן .
