מיאו

נמאס! כבר כל כך כל כך נמאס!

חשבתי שדברים משתפרים. לרגע זה באמת היה ככה. פתאום , משום מקום י גל כזה של דברים טובים. אנשים עבודה שיעור נהיגה טוב אימונים שחזרתי להצליח כמה מבחנים ובחנים שהרגשתי שלשם שינוי הרגשתי שהולך לי טוב בהם...ופתאום הכל התנפץ. במבחנים והבחנים קיבלתי ציונים נמוכים האימונים שוב לא תמיד הולכים לי. כמה שיעורי נהיגה שגרמו לי להבין שאין לי סיכוי...גם לא אחרי 50 טסטים, העבודה לא הייתה אקטואלית...זה מה שהמנהלת אמרה לי....שפתאום הי לא צריכה וזהו....

קיצר הכל היה טוב מכדי ליהיות אמיתי ואני פשוט זרמתי עם זה ונהנתי מזה על עיוור מבלי לקלוט שהנה עוד רגע המצב יחזור לעצמו.

אני סתם דכאונית ונמאס לי מזה.

יש לי דבר שהוא לא זיהום ולא מחלה....אולי מחלה. לא יודעת...אין לזה טיפול אבל אם זה נעשה ממש חמור צריך ניתוח [המצב שלי לא עד כדי כך גרוע טפו טפו טפו]. אבל אחד התסמינים זה רגשות מעורבים של דיכאון מתמשך התפרצויות זעם ופיוז קצר במיוחד...

לא בא לי ליהות דכאונית. לא מתאים לי. אני בנאדם חזק שיודע להתמודד עם אי מזל ואי הצלחות וכו...לא לאחרונה כמובן...

נמאס נמאס נמאס!

בא לי שבוע אחד שבו לא אשקע ברחמים עצמיים פטתיים...שבוע בלי דמעות ובלי כלום..אבל אני לא מצליחה להעביר שבוע כזה...אני לא שולטת בעצמי...

צריכה ללמוד לשלוט בעצמי!