הוא הביט בי, בעיניים הכחולות... הוא לא התקרב, לא שלח ידיים, רק הביט בעיניים כחולות קפואות ועם זאת מסוגלות להתביע אותי כל פעם מחדש.. הוא הביט ו... הביט.. לא ידעתי מה הוא רואה..
אני ישבתי על הדשא הלח מרגישה אותו מרטיב את חולצתי, יושבת קפואה.. עוקבת אחריי תנועות, הוא התקרב אליי ושלח יד לכיוון שערי, הייתי צמאה למגע, ואז הוא פתאום הוא חזר בו ותחב את היד אל תוך הקיס הקפוצ'ון הלבן שלבש... "משו לא בסדר?" שאלתי אחריי שתיקה.. בפעם הראשונה מאז השיחה הוא השפיל את עיניו
"אנה... אנה..." מלמל את שמי הלחשושים רכים שכמעט לא שמעתי, החרתי לשתוק.. לתת לא לזרום, להינות מהמראה שלו, החטוב, השרירי, המקסים, הגברי המושך האהוב כ"כ...
"אנה.." הוא אנח "אני לא מסוגל.." נעמדתי מביטה בירח, חושבת על כל הכוכבים שמבטים בי ובאהובי מנסים לחפש מילים מתאימות, נשיקות מתאימות, אווירה מתאימה, והכל כ"כ לא...
הוא נעמד חוזר ומביט בי בעניים הכחולות, אותם עניים כחולות שגרמו לי להתאהב בו שבה מאמריקה כעולה חדש, עם המבט המצחיק , מביט אובד עצות "יפה שלי.. נסיכה שלי... את החיים שלי אני אתן למענך" אני אוהב אותך. אני אוהבת אוהבת אוהבת עד שבא לי לבכות, תחבק אותי.. נשק אותי בשפתייך הרכות.. עטוף אותי בידך החמות.. זעקתי "את כל כך יפה, אני לא מסוגל לגעת בך...לקלקל אותך.." הוא צעד לכיווני ונעמד מולי שסנטימטר מפריד בינינו "אנה... אנה.." לחש, הרמתי את עניים ושפתיו התפשקו לחיוך "אני הבטחתי לעצמי שבאתי לפה, הבטחתי, הבטחתי אני הבטחתי! " הוא זעק והכה באגרופיו על הגדר החדשה שבנו ליד המדשאה. "אני הבטחתי.. הבטחתי.... הבטחתי " לחש לעצמו ושוב הביט בי בעניו הכחולות, שהפכו לים סוער, גע בי, אני מתחננת גע בי, טמא אותי, רוצה רק אותך, אהוב שלי וכאילו קרא את מחשבותיי פיו סגר עליי בנשיקה תובענית שהוציא ממני את סודותיי, תשוקותיי הכמוסים שהלשון חודרת לכל פינה ופינה, מנסה לחשוף חלק חלק וגורמת לעירפול חושים... הוא ניתק ממני שנייה והצמיד אותי אליו ונישק את מצחי, הנחתי את ראשי אל בית החזה שלו האנחת נאנחת סוף סוף. שומעת את דפיקות ליבו הפועם בקצב מהיר "אני הבטחתי לעצמי..... לעולם לא לאהוב "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני וזהו...