כְּבָר לֹא.

דן: "מה נראה לך שאת עושה?!"

שיר: "נותנת לך את מה שמגיע לך.. וזה עוד כלום ממה שאתה צריך לקבל!"

דן: "סליחה?! את חתכית חצופה את יודעת את זה?!"

שיר: "אני חצופה?! יא חתיכת בן אלף זונות!"

דן: "בת זונה... איך נראה לך שאת מדברת אלי?! למה מי את?! שרמוטה קטנה!"

הוא תפס בה מהכתפיים, כל יד שלו החזיקה כתף אחת.

-

"מי זה?!" צווחתי מהקומה למטה.

לא שמעתי את התשובה, אבל זה לא שלא ידעתי.

מלא זמזומים בפעמון הדלת, אוח, איזה כאב ראש.

"היי דנה"

אני: "היי."

הוא בא להביא לי נשיקה בלחי, אבל הלכתי אחורה.

אני: "מה אתה רוצה?"

שחר: "לדבר איתך..."

אני: "אתה מחכה למשיח?"

שחר: "לא.. אפשר להכנס?"

אני: "בטח! אבל תשאר בפנים טוב? לנעול את הדלת אולי?" שאלית בציניות עצבנית.

שחר: "נו דנה, זה לא מצחיק.."

אני: "נו שחר, זה לא מצחיק."

שחר: "מה אנחנו ילדים בגן?"

אני: "אני לא יודעת, בגן מתנשקים ואז בורחים באמצע? אם כן אז זה קטע כזה... מתאים לילדים בגן."

שחר: "טוב אני יכול לשבת?"

אני: "תהנה."

שחר: "אוקי... נכון שנועה חזרה?" הוא התיישב על הספה.

אני: "מה אתה מנסה להגיד פה?"

שחר: "אוקי, אז שניה אחרי שירו בחוטף הבנתי מי הוא היה..."

אני: "בנאדם שרצה את הכסף של אבא שלי, מה הפואנטה שלך?"

שחר: "אבל הוא היה מהמאפייה הרוסית... אבא שלך כנראה היה בחובות.."

אני: "מה אתה מזיין?! אנחנו במצב בסדר גמור ואפילו מעולה מבחינה כלכלית!"

שחר: "אז זאת הסיבה. אבא שלך היה דיי תותח בכל מה שקשור לבורסה ולשוק המניות... בקיצור עכשיו ההוא רצה ריבית."

אני: "אוקי ומה אני צריכה לעשות עכשיו?" התיישבתי לידו.

שחר: "לא לדאוג כי מסדרים הכל... הם כנראה לא היו כל כך רציניים בקטע של אבא שלך ומזלך שהם לא יחזרו. אני חושב. אני מקווה.."

אני: "התכוונתי, מה אני צריכה לעשות איתך?"

שחר: "לא יודע... אני רק יודע שא...אני.. אני מרגיש אליך משהו.."

אני: "אבל עוד לא הבנתי למה ברחת."

שחר: "בשביל לבדוק מאיפה אני מכיר את האישר הזה.. ופחדתי שאם הוא באמת מהמאפייה אז יבואו תוך דקות לנקום..."

אני: "אה..."

שחר: "אז את סולחת לי?"

אני: "אני זאת שצריכה שתסלח לה.." הסמקתי, "אני ממש מצטערת.. על הטמטום שלי.."

שחר: "זה בסדר... היופי שלך הוא אל משהו שאפשר להתנגד אליו.."

הוא התקרב אלי ואחז בעדינות בפנים שלי..

וזה נמשך לנשיקה סוחפת.

לאחר 2 דקות בערך התנתקנו.

שחר: "אז איפה זה מעמיד אותי עכשיו?"

אני: "מזתומרת?"

שחר: "איפה זה מעמיד אותי.. אותנו.. עכשיו?"

אני: "אני מניחה שאנחנו זוג עד הפעם הבאה שתברח" חייכתי, והוא נישק אותי שוב.

התנתקנו.

שחר: "אוקי.. בואי" הוא תפס ביידי ומשך אותי אחריו, נעלתי את הבית ויצאנו בהליכה מהירה לכיוון הנגדי מהבית שלו. 'לאן הוא מוביל אותי?'

-

טלי: "כן, ואז שיר נכנסה.."

..: "אני לא מאמינה..!"

טלי: "כן.. יואו את לא מבינה איך אני בוכה..." היא אמרה, מתייפחת.

..: "טוב אבל זה מגיע לך."

טלי: "דפנה! בעד מי את בכלל?!"

דפנה: "אני בעד מי שצודק, ואת טועה. למה בכלל עשית את זה?"

טלי: "אני לא יודעת.."

דפנה: "אני כן יודעת. את קינאת בשיר."

טלי: "קינאתי?! מה את סתומה?! למה שאני אקנא בנעל הזאת?!"

דפנה: "כי.. דבר ראשון, היא לא נעל, דבר שני, אני לא סתומה, ודבר שלישי, כי לה היה חבר ולך לא."

טלי: "מדברת הילדה הכי לוהטת בשכבה שכולם מזמינים אותה לצאת!" היא צווחה בציניות מגעילה.

דפנה: "יודעת מה? לא מבינה מה אני מדברת איתך בכלל, או מה דיברתי איתך מתישהו. את פשוט ילדה דוחה, ואת תאבדי את כל מי שאי פעם נהגת אפילו לדבר איתו... ותשארי לבד, כמו שמגיע לך."

היא ניתקה את הטלפון.

-

"טוו.. טוו.. טוו..."

טלי שמעה את קולות הקו המנותק מהעבר השני.

היא טרקה את השופרפרת בעצבנות.

-

שחר: "תפתחי את העיניים!"

אני: "וווייי ליםםם! איזה כיף לי!" חייכתי אליו. איזה עיניים מדהימות יש לו!

שחר: "לא, לי כיף, יש לי אותך לידי.. בים.. שקיעה.. אני הבנאדם הכי מאושר בעולם."

אני: "אתה לא בנאדם, אתה מלאך.."

שחר: "אוי חכי, פעמונים.."

אני: "אתה צוחק עלי?!" זינקתי עליו והתחלתי לדגדג אותו.

נפלנו שניינו על החול והתגלגלנו בו.

הוא נישק אותי נשיקות קטנות בשפתיים, ואז עבר לנשיקה ארוכה וסוחפת.

-

הוא לחץ בחזקה על הכתפיים שלה.

היא התחילה לצעוק.

"תעזוב אותי! בן זונה! זה כואב!"

כשהיא ראתה שאין טעם היא התחילה להתחנן..

"בבקשה, בבקשה אתה מכאיב לי."

...: " בבקשה מה?!"

"כלום!!"

..: "את ביקשת את זה.."

תוך כדי שהוא לוחץ על הכתפיים שלה הוא דחף אותה מטה, אל עבר פנים הים.

היא התחילה לזוז ולנסות לברוח, אבל היא לא הצליחה, הוא היה חזק מדי.

-

הפסקנו להתנשק.

אני: "אתה שומע משהו?!"

שחר: "לא.."

הוא המשיך לנשק אותי.

אני: "לא, דיי.." זזתי אחורה. "בוא נלך לראות מה זה מהר..."

שחר: "מה?"

אני: "נשמע כמו מישהי שצועקת לעזרה..."

שחר: "כן.. כן! אני שומע! בואי מהר!"

הוא תפס ביידי והתחיל לרוץ.

-

לאט לאט היא הרגישה איך האוויר שלה מתחיל להגמר, והחמצן אוזל..

הוא הרים את הפנים שלה, הכניס לה סטירה, ודחף את הראש שלה בחזרה למים.

וואו... כל כך הרבה דם..

היא עלתה מעלה...