באמת שכל השבוע מתתי להיות בבית.
בחמישי בכלל כי הרגשתי זוועה (חום, כאבים והתייבשות-קיבלתי עירוי)
ובהתחלה לא היה לי ממש אכפת כי הרגשתי ממש רע
אבל היום התחלתי להרגיש את כל המצב בבית
ופשוט התחשק לי לברוח מכאן
אשכרה לא שמחתי על הגימלים
גם כי אני מרגישה זוועה וגם כי יותר בא לי להיות בצבא מאשר בבית
(בגלל שאני חולה אז לא, אבל בכללי באמת שכן)
מחכה לי שבוע ממש נחמד בצבא ובקושי מנחמים אותי הגימלים (קיבלתי שלושה...)
כי פשוט אני לא רוצה להיות בבית... אני כבר חוששת מאיך שהמצב בטח יהיה מחר בערב.
אז סתם כתבתי סיכון...
הקטע שאני לפעמים תוהה כמה אני אוהבת אותו
וכמה הגבול בין חברות חזקה לאהבה הוא דק.
זה לא באמת משנה
זה הרי לא באמת יקרה אי פעם
אני גם ממש מעדיפה שזה לא יקרה
אבל בלוג אחד פשוט גרם לי לחשוב על זה
ועשה לי חשק לאהבה, לחבר...
זה פשוט לא יכול לקרות בזמן הקרוב
אפילו חשבתי לאחרונה על עוד יתרונות לזה שאין לי חבר
אבל זה לא באמת כזה מספיק
זה גם לא כזה מפריע
וזה עצוב. שתכלס אני רוצה חבר גם כמין תחליף לחברה טובה או להורים טובים
אני צריכה מישהו שיהיה בשבילי הכל ויהיה מוכן לעשות בשבילי הכל
והכל יהיה נטו מאהבה, מאכפתיות, מכמה שבא לו שיהיה לי טוב
אבל בתכלס, באותו רגע שאני חושבת על זה אני מרגישה כזאת אנוכית
אני בחיים לא התנהגתי ככה לאחד החברים שלי (בטח לא ליבגני-שהיחיד שממש היה ככה איתי)
וכנראה גם לא אתנהג. אני לא כזאת. אז למה אני בכלל חושבת שמגיע לי מישהו כזה?!
שבוע טוב לכולם...
פשוט קשה לי לחיות
אני מתה מכאבים בראש/גב
מקווה שהחיים יסתדרו לי
לילה טוב ! (:
כינוי:
סאפ :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
