מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

אל תשאלו, כתבתי עכשיו פוסט של שעה וחצי בערך וזה נמחק כי הלפטופ החדש שלי ממש רגיש ובטעות יצאתי וזה לא שמר :\ תהרגו אותי!

עכשיו זה יהיה הרבה יותר קצר ברכותיי, חסכתם חפירות.

עשינו תאונה, אני ואבא שלי, יום אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון. נסענו לדודה שלי כי היה לי חלק בעבודה שלא הצלחתי לעשות אצל סבתא שלי ביום שישי וקצת אחרי שיצאה השבת נסענו. אנחנו נוסעים איזה שמונים כבר מתקרבים ליעד, פתאום איזה שיכור ערבי שנסע בכיוון הנגדי נכנס בנו בצד של האוטו, והאוטו התחיל לנסוע בכיוון הנגדי של התנועה, נכנסנו במכונית שנסעה מולנו ואז הסתחררנו, פגענו בשוליים וזה עיקם אותם לגמרי, והפגיעה גרמה לאוטו להסתובב עוד ואז נעצרנו. ישר יצאנו מהאוטו והיה ריח מוזר של פלסטיק כרוך עם מתכת, ריח שלא הרחתי בחיים.

לפני התאונה אני בכלל הייתי באמצע איזה סיפור על המשפחה שלי מנסה להתרכז כי שכחתי, ופתאום הבום הזה ואני שואלת את אבא שלי בפאניקה הרבה פעמים "מה קרה מה קרה?!" והוא אמר "תאונה, הלך עלינו ועל האוטו" ואני כזה אמרתי לעצמי לאא אוף אני לא בנויה לזה :\

חמש דקות אחרי התאונה התקשרתי למשטרה ודיווחתי על התאונה ואמרתי שיש נפגעים ושיגיעו מהר עם אמבולנסים. כמה זמן לקח להם להגיע גאדמט! התקשרתי אחרי זה שוב לשאול אם הם שלחו ניידות בכלל. איזה חוסר אחריות, בשביל מה יש להם ניידות שמוכנות לצאת בכל רגע?

אחרי זה התקשרנו אני לדודה שלי ואמרתי לה  שתבוא לקחת אותי (חשבנו שזה יגמר מהר) ואבא שלי התקשר לחבר שלו שהוא תכנן לנסוע אליו אחרי שהוא לוקח אותי. חשבנו שחבר שלו יקח אותנו הביתה. בעלה של דודה שלי וחבר של אבא שלי באו והיו איתנו ועזרו לנו , יותר נכון בעלה של דודה שלי, החבר של אבא שלי סתם עיצבן אותי ולא עזר בכלום. הם היו משהו כמו חצי שעה ואז נסעו הביתה.

כשהסתכלתי מסביב ראיתי אוטו ממש רחוק מאחורינו בהרבה שהיה מעורב גם בתאונה, שתי מכוניות בצד השני גורטאות כאלה, ישר אחרי התאונה יצאו משם איזה 10 ערבים והתווכחו בניהם והערבים מהאוטו אחד לשני אמרו שיזרקו את הבירה (שעה אחרכך שהסתובבתי באיזור ראיתי בקבוקים שבורים והכביש היה רטוב) לפי מה שאני זוכרת אחד מהם נסע ממש לאחר התאונה.

לפני המשטרה הגיעו הרבה אמבולנסים ומשהו כמו 3 אמבולנסים שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להתפנות ואמרנו שלא. האחרון אמר שיש לנו זכות להיבדק בבית חולים 24 שעות אחרי התאונה, אז תיכננו בבוקר של היום הבא לנסוע. כי יש לנו כלב בבית שלא הוצאנו אותו לטיול הרבה זמן והוא גם צריך לאכול. בקיצור מחויבות וגם לא היינו במצב אנוש.

כשהגיעה המשטרה הם קודם כל דיברו עם הנפגעים שהיו לפנינו בכביש, והם לקחו מאיתנו פרטים וכתבו מה קרה ואחרי זה אמרו לנו להזיז את האוטו יותר בהמשך שיש אור וגם מין תחנת אוטובוס כזאת מקום טוב לשים תאוטו, מאז לא באו אלינו ולא דיברו איתנו. חוץ מגרר אחד שהיה מכפר קרוב לתאונה וחשבנו שזה הגרר שלנו והוא אמר שהוא התבקש לפנות הונדה שחורה (בכלל לא זכרתי שהייתה כזו. כנראה שהיו הרבה יותר מ6 מכוניות בתאונת שרשרת הזאת) אז הוא המשיך.

בזמן שחיכינו לגרר דיברנו עם סבתא שלי,אח של אבא שלי, דודה שלי ובעלה, המחנכת שלי, החברה של הגרר שכנראה הגיעה מירושלים ולקח לה פאקינג שלוש שעות וגם דיברנו עם הסוכנת ביטוח שרצתה שנפנה את האוטו למוסך שלה ואבא התעקש לקחת לשלו. בסוף גררו למוסך שלו והשאירו את האוטו בחוץ.

בפעם האחרונה שהתקשרנו לחברה של הגרר הבנו שתכף מגיע הגרר אז הזמנו מונית והמונית הגיעה לפני הגרר אז שמנו את המפתחות באגזוז ונסענו הביתה ואני  חששתי ממש שיקחו לנו חלקים אבל ממש כמה דקות אחרכך הגרר הגיע.

ישר כשהגענו הביתה היה ריח של שתן הבנתי שהכלב לא יכל להתאפק (ובצדק, עברו המון שעות) וישר לקחתי אותו לטיול. אבא שלי בזמן הזה הכין לי אוכל כי לא אכלתי מהצהריים שקמתי באותו היום, תיכננתי לאכול אצל דודה שלי. אחרי שאכלתי האכלתי את הכלב ושנינו לא יכולנו לישון. היינו בטראומה מהתאונה ולא הפסקנו לדבר על זה.

יום ראשון על הבוקר נסענו לבית חולים ושם "בילינו" את כל הבוקר. עשינו צילומים ובדיקות ואמרו לנו שהכאבים שאנחנו חשים זה מהלחץ שהיה בזמן התאונה ושזה יעבור. הוקל לנו שזה לא תמידי אבל מידי פעם אנחנו מרגישים כאבים. לא נחמד. אחרי הבית חולים נסענו למשטרה ומילאנו טפסים על התאונה וצילמנו את הפרטים שלנו, לא תאמינו כמה אנשים היו שם! יש אין ספור תאונות.

בדרך חזרה הביתה התקשרו מהמוסך והמנהל רצה לדבר עם אבא שלי אז באתי איתו. המנהל רצה כבר להתחיל בעבודה אבל אבא שלי לא ידע מה לעשות אז הקפאנו את זה ואבא שלי אמר שהוא יחליט מחר.

בדרך חזרה אבא שלי דיבר עם אח שלו ובגלל שסבתא שלי ראתה שזה תפוס היא התקשרה והתחילה לצעוק עלי שאנחנו עושים טעות ושהביטוח ילך נגדנו ויתבעו אותנו בהמון כספים וכל מיני שטויות כאלה, ואמרתי לה לא לצעוק עלי והיא אמרה שהיא רק מתרגשת עלק. חבל לא יכלתי לצעוק עליה בחזרה. לקראת סיום השיחה של אבא שלי עם דוד שלי היא שמעה שהוא סיים וביקשה או יותר נכון דרשה ממני לתת את הטלפון לאבא שלי וצעקה עליו ואמרה לו את אותם דברים.

כשחזרנו לעיר ירדנו במרכז לקנות דברים ושכחנו את הדברים העיקריים שהיינו אמורים לקנות בגלל שאנחנו היינו מתים מעייפות ועוד עם התאונה הדפוקה הזאת..

יום שני

 רציתי להעמיד את סבתא שלי במקום כי זה בכלל לא היה בסדר שהיא צועקת עלינו ככה אחרי שאנחנו לא ישנים ושעברנו טראומה ובית חולים והכל, והתברר שזה לא עזר בכלום. היא צרחה עלי למרות שניסיתי להסביר לה שאנ חנו לא הולכים נגד הביטוח היא לא טרחה לנסות להבין ושמעה רק את עצמה, אז אמרתי לה שכל העניין עם הכספים זה שטויות והיא ממציאה. השיחה נותקה על ידיה לפני שאמרנו שלום. לאחר מכן אבא שלי דיבר עם אח שלו שאמר את אותם דברים רק בלשון עדינה ואמר שסבתא צודקת. אחרי השיחה עם האח של אבא התקשרה הסוכנת ביטוח להגיד שהמוסך של אבא הוא במוסכי הסדר ושהיא שלחה שמאי (מעריך נזקים) ולאחר מכן הם יתחילו לעבוד על האוטו ושאנחנו כבר יכולים לקחת חלופי אבל אבא אמר שהוא עוד לא מסוגל לנהוג מהטראומה. אבא סימס לדוד שלי שהכל בסדר והוא הלך לישון.

ואני אמשיך את זה אחרכך כי צריך לקחת אוטו חלופי אבל אני מבטיחה שיהיו עוד עידכונים..