מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

ומאז היא מנסה "לקנות" אותי בחזרה.  בהתחלה הייתי באה לבקר אבל החלטתי שזה צבוע מצידי לשחק אותה שהכל בסדר, כי הכל לא בסדר. היום בו הבנתי את זה הוא כשהייתי אצל סבתא שלי (אמא שלה) יום אחד והיא דיברה עם איזה דודה, והיא סיפרה לה שאני אצלה ואז הדודה שאלה מה קורה עם הקשר עם אמא שלי ואיתי והיא אמרה "הכל בסדר עכשיו" ואני אמרתי לעצמי מה? זה מה שבאמת קורה? הכל בסדר עכשיו? אני רותחת מבפנים. רתחתי. החלטתי שאני לא אשחק אותה צבועה יותר, אני לא חייבת לאישה הזאת שום דבר. אני בת 18 ואני לא מחויבת לבוא לבקר.

אז הפסקתי לבוא.. וגם הפסקתי לענות לה לשיחות, ופה ושם כשאני עונה היא משחקת אותה הבנאדם הכי טוב וחמוד בעולם יחד עם זאת שבזמן השיחה היא מקשיבה רק לעצמה. היא מהאנשים הכי נוראיים שפגשתי בחיי, ומקווה שלא אפגוש נוראיים יותר.

עכשיו אני גרה עם אבא שלי, ו-וואלה.. הרבה יותר טוב לי איתו. רק שנתיים, זה מרגיש הרבה יותר. אני לא מאמינה שהעברתי כלכך הרבה שנים אצלה. עוד לפני שהיא התחתנה עם היצור ההוא היה לי ממש קשה לגור איתה. היא בנאדם קשה ורע, מאוד מאוד רע. הרבה יותר רע משתוכלו לתאר בכלל.

תראו מה זה, רציתי לדבר על אושר ולאן הגעתי.. טוב, הנה עכשיו אתם מכירים אותי טוב יותר.

מקווה שלא גרמתי לכם קצת לחתוך ורידים אחרי הפוסט הזה, אבל כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על הנושא הזה. ועכשיו כשסיימתי את הפוסט הזה, אני אחפש פוסט שכתבתי על כמה שרע לי אצל אמא שלי ושאני מתה לעוף, סתם בשביל להיזכר ובשביל שתראו, בעצמכם, שזו בכלל לא שטות.

http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=460067&blogcode=11518408

הנה, הצטערתי לגלות שחצי מחוק. בתקופה הזו ממש רציתי לנתק קשר עם המשפחה ההיא.

ואני מבקשת ממכם לא להגיד "איך את מתיחסת ככה לאמא שלך והיא הביאה אותך" בלה בלה כזה, כי אין לכם מושג במה מדובר. פשוט אין לכם.