היי, חח לא עידכנתי תקופה! וואו. עוד מאז שחיפשתי עבודה בחברות גדולות, נחשו מה..זה לא הלך כל כך.
החלטתי להקדים את הגיוס, והשתגעתי מהפרימיטיביות של הארגון המטומטם הזה שנקרא צבא. שלחנו פקס, ואז אני מתקשרת באותו יום הם אומרים שמהדואר הם לא מקבלים פקס. התבאסנו, שלחנו בדואר ואז התקשרתי באותו יום ושאלתי מתי זה יגיע הם היו ממש לא נחמדים אליי, ואמרו לי שלוקח המון זמן מהדואר.
פתאום איזה יום יש לי 6 שיחות שלא נענו מאמא שלי וממספר חסום, התקשרתי לאמא שלי לשאול מה היא רצתה והיא אמרה שהתקשרו אליה בצהריים העירו אותה משינה, שיחה מהצבא (!!) התקשרו לבית ועוד של אמא שלי, ואמרו שאין להם תטלפון שלי ואמא שלי הביאה להם ובגלל זה היו שאר השיחות.. אחרי כמה ימים הייתי מתעוררת עם כמה שיחות שלא נענו. הם תמיד היו מתקשרים בבקרים ואני ישנה בשעות האלה. יום אחד התקשרו לבית והעירו אותי ואת אבא שלי בפאקינג 9 בבוקר , התקשרו לטלפון של הבית שכחנו לשים על שקט.. שאלה אותי כמה שאלות הזונה ממיט"ב בקושי דיברתי כי הייתי ממש עייפה, לפחות היא אמרה שהיא מצטערת על השעה.. ישר אחרי זה הלכתי לישון
לא מזמן קיבלתי את התאריך גיוס החדש שלי. דצמבר! זה חודש אחרי היום הולדת שלי. אני אהיה בת 19.1 כשאתגייס..איזה הזוי.
יצא לי להרשם לאיביי ופייפאל ולעשות כרטיס אשראי ולקנות כמה דברים, יש עדיין משו אחד שלא הגיע ועוד שניים שבדרך. זה כיף לקנות באינטרנט! :D חח בהתחלה קצת חששתי מהמוכרים וזה, אבל קניתי כמעט תמיד מבסט סלר.
מידי פעם צצים אימיילים מאיביי שאומרים לי למכור גם..וגם התחשק לי אז חיפשתי כל מיני דברים למכור. חשבתי על כל מיני עגילים ושרשראות מפימו דברים שמכינים בארץ, לקנות ממישהי שמכינה ולמכור באיביי, אבל עד עכשיו לא התקדם עם זה שומדבר, וכנראה שגם לא יתקדם. יאי..
זה כל כך קשה למצוא עבודה. גאד. וחברות גדולות לא רוצות להעסיק אותי ובצדק, לא משתלם להם.
נפתח קניון חדש בעיר שלי והלכתי ליריד תעסוקה לאותו קניון, שהמעסיקים שמעו שאני לפני צבא ובלי ניסיון ישר אמרו לי לא. חח ואל תגידו לי לשקר, אני לא רוצה להמציא שטויות ואז המעסיקים יראו שאני חסרת ניסיון. אני מעדיפה להגיד את האמת.
ראיתי בוול של הקניון שפרסמו עבודה לצעירים 18+ בגלידריה, שלחתי קורות חיים אבל בלי להגיד לאן אני מבקשת להתקבל, בטח לא יצא מזה כלום.
אתמול יצא לי להגיש בקשות לכמה בתי מלון באילת ובאיזור שלי לעבודה, והתקשרו אליי היום פעמיים בשעות שישנתי. הפעם אני לא אשים על שקט. מקווה שהם יתקשרו גם מחר..
בתחום הרומנטי שום דבר לא חדש חחח יצא לי להכיר כמה גברים חדשים אבל לא נראה לי שיצא מזה משהו. יש איזה בר כזה בפייסבוק שנקרא שייקר, יוצא לי להיות שם פעם ביום ולפעמים אני מוסיפה משם בחורים, אבל לא משהו שבאמת מעניין.
והנה אני כאן, מדפיסה עבודה בשיווק שאני צריכה להגיש ביום ראשון אצל סבתא שלי, מנסה לחוש שוב מה זה מחשב.
יום לאחר הפוסט האחרון, הלפטופ חזר לעשות בעיות. הנחתי שזה ייפסק תוך כמה זמן, אך זה לא הפסיק.
לא משנה איך סיבבתי את המטען, איך הנחתי את המחשב, ניתקתי וחיברתי - המחשב סירב לקבל טעינה. ובסופו של דבר נסגר ומאז לא הצלחתי לפתוח אותו.
יום לאחר מכן נסעתי עם אבא שלי למעבדה בעיר שלנו, בתקווה שהם יצליחו לסדר את זה. למרות שהתעקשתי לקחת גם את המטען אבא שלי אמר שלא צריך וכשהגענו אמרו לנו להביא אותו. אז נסענו שוב הביתה ועליתי לקחת את המטענים. לקחתי את שניהם - גם האוניברסלי וגם הרגיל שאותו קיבלתי עם המחשב. הבאתי להם אותו והם אמרו שנוכל לקבל אותו ביום שלישי (אחרי שיצא החג השני) וחיכיתי. זה היה כל כך מייגע, אבל זה היה רק יומיים. בכלל לא ידעתי מה הולך לקרות.
בבית שלנו אין טלוויזיה, אבא שלי מקבל מידע על מה שקורה בעולם מהרדיו הקטן שלו ויושב לידו בסלון. ככה שבעיקרון הלפטופ זה הדבר היחידי שיכולתי להתעסק בו.
יום שלישי אבא שלי קיבל שיחת טלפון מהמעבדה, הם אמרו שאי אפשר לתקן את הלפטופ. הבעיה הרבה יותר בעייתית ממה שחשבנו וצריך לשלוח את זה ליצרן שיחליף חלקים מקוריים של החברה. דבר כזה עולה 1500 ש"ח. אבא אמר שכבר עדיף לקנות חדש. בזמן שהוא היה בשיחה הזו אני הקשבתי והייתי עצבנית, ובכיתי ולא האמנתי שזה כבר המחשב השני שהצלחתי להרוס. לא ידעתי מה לעשות ובאותו יום נסענו לקניון ענקי באיזור לחפש לפטופ חדש. רק שאבא שלי חי בסרט - הוא חשב שאפשר להשיג לפטופ נורמלי שהוא לא מיני בפחות מ2000 ש"ח. היו כמה פדיחות שישבנו במספר חנויות ולא קנינו, זה עשה לי ממש רע. בדרך חזרה הביתה הגעתי למסקנה שאני רוצה לקנות רק בחנות באג מחשבים - כי לכל מחשב שהם מוכרים יש אחריות לפחות לשנה. כשהיינו בבאג בקניון הגדול ההוא אבא שלי שם עין על הHP מגע וכמה ימים אחר כך חיפשתי עליו מידע בגלקסי שלי, וגיליתי שלמרות המוניטין המפרט שלו לא משהו, ומצאתי לפטופ מאותו סוג וטוב יותר שעולה 2500 ש"ח והחלטנו שזה מה שהולכים לקנות.
סבתא שלי בנדיבותה מסכימה לתת לנו אלף שקל כעזרה בקניית המחשב החדש, ואני מביאה 500 מהכסף שחסכתי (בצער רב מאוד..) וביום ראשון אנחנו קונים אותו.
והיי - אל תחשבו שאני מזניחה אתכם או משהו. דרך הפלאפון שלי אני מתעדכנת בכל בלוג ובלוג. רק שאינני יכולה להגיב כי אני לא מסתדרת עם ישרא בפלאפון..
ובקשר לפרידה - זה עבר לי אחרי יום אחד. אתם לא צריכים לדאוג חחח אני כבר נהייתי חסינה מרוב הפעמים שנפרדו ממני.
ועכשיו אבא שלי לחוץ לחזור הביתה כי הכלב נשאר לבד בבית והוא בדרך כלל עושה בלאגן, אז עד לפעם הבאה שאהיה בקרבת מחשב - אני אעדכן. (:
לאחרונה הכלב שלי לא חש בטוב, אז אתמול לפני הבית ספר (כן כן למרות שהיה לי צילומים שכבתיים לספר מחזור) החלטנו לקחת את הכלב לוטרינר. זו הייתה וטרינרית, קראו לה מירב. מירב הייתה ממש נחמדה. בהתחלה היא הייתה קצת עסוקה עם חתול אחרי ניתוח שהיה תקוע לו משהו בתחת O_O ואז היא פנתה אלינו, ניקתה את המתכת הזו ואבא שלי הניח את הכלב על זה. היא לחצה לו קצת בכל מיני איזורים בגוף לראות אם כואב לו, וכאב לו באיזור האיבר מין, והיא גם בדקה לו חם והיה לו ארוך מהרגיל. היא שלחה אותנו להביא לה דגימת שתן שלו לראות אם זה באמת מהשלפוחית, ואחרי ניסיונות רבים שבהם לא הצלחנו כי הוא בקושי השתין (אבא שלי הוציא אותו לפני הוטרינרית) החלטנו להביא לה את הדגימה מאוחר יותר באותו יום. לאחר מכן הייתי בבית הספר. גיליתי (לא להפתעתי בכלל) שהתחילו בלעדיי. למה מי אני שיחכו לה? ואם זו הייתה איזה פקאצה חשובה שלא סיימה לעשות פן? :\ וואטבר. קצת התעצבנתי/התעצבתי מזה וישבתי בצד. גיליתי בנוסף לכך, שפספסתי את הבגרות בע"פ באנגלית ועוד יותר התבאסתי. כמה דקות אחר כך, הרכזת של השכבה ניגשה אליי והתחילה לנאום לי נאומים שרק מתי שאני רוצה אני חלק מהשכבה, וכל מיני כאלה (למרות שאני אף פעם לא רוצה להיות חלק מהשכבה) ואז אמרתי לה שאני קמה ולא קמתי וחברה שלי שיכנעה אותי לקום ואמרה שנהיה בצד אז הסכמתי. הצילומים היו דיי קצרים. עמדנו כולם במגרש באות של השכבה שלנו (יעני..) עשיתי כמה פוזות, למרות שלא נראה לי שראו אותי בכל מקרה, וישר לאחר מכן התפצלנו לכיתות וכל כיתה בחרה איך להצטלם ואיפה. הכיתה שלי בחרה להצטלם בשער של המגרש הגדול, כי אנחנו כיתה קטנה ואם הבנים יהיו מלמעלה עם כסאות והבנות למטה זה יתאים בידיוק, והם צדקו. קצת כעסתי על ידיד שלי מהכיתה (יש לי רק אחד והוא החבר היחיד שיש לי בכיתה עצמה) אז לא ממש היה לי עם מי לדבר ועמדתי מחוץ לשער ורק כשהצלם אמר משהו כמו "ילדה, תתקרבי" עמדתי ליד הבחורה שהייתה הכיי קרוב אליי. וואו, כמה אני שונאת שקוראים לי ילדה. בכלל, כל הצילומים היו בחוסר חשק ומתתי ללכת הביתה וגם דאגתי לכלב. אחרי הצילומים הכיתתים המחנכת שלי דיברה עם הצלם והוא הסכים לעשות לי תמונת פספורט אחר כך. המחנכת שלי עלתה איתי ויחד בחרנו תמונה שתנציח אותי בספר הדפוק הזה. הוקל לי, לא מהבחינה שאני אופיע שם או לא, אלא מהבחינה של הזיוני מוח שאני אקבל מהרכזת שכבה שלי על זה שאין תמונה שלי, העיקר שזה לא יהיה. אחרי זה אמרתי למחנכת שלי שפספסתי את המתכונת באנגלית בגלל מה שקרה לכלב (סיפרתי לה) והיא התקשרה למורה שלי לאנגלית וקבעה לי מועד חדש, כפרה עליה!
כשסיימתי עם התמונות חזרתי הביתה ועזרתי לאבא שלי עם הבדיקה של הכלב וכשסיימנו הלכתי לישון. החלטתי שלא ללכת עם אבא לבדיקות של הכלב גם כי הייתי ממש עייפה וגם כי לא רציתי לראות אותו במצב כה מוזר כמו בדיקות רנטגן, או שאני אקח את זה קשה ואבכה או שאני אצחק, העדפתי לא להתעמת עם הסיטואציה. ישנתי די טוב וכשקמתי הדבר הראשון שאמרתי זה מה עם הכלב, מלמלתי לעצמי ואז קמתי אפילו בלי להתאושש מההתעוררות והלכתי לסלון לשאול את אבא שלי. הוא אמר שמרב (הוטרינרית) רצתה לעשות צילום רנטגן כי הבדיקת שתן לא שיקפה את מצבו מספיק טוב, אז הם צילמו אותו ומצאו שיש לו אבן בגודל של משהו כמו אצבע בתוך הגוף ! היא לא בידיוק ידעה איפה זה, אז היא אמרה לאבא שלי לעשות עם הכלב סיבוב שאולי יוציא את זה, וכשהוא חזר הם צילמו שוב וראו שזה עדיין שם. מירב הביאה לנו אוכל רפואי כזה והיא אמרה לתת לכלב את זה עם קצת אוכל רגיל שלו וזה מה שעשינו.היא אמרה שאם האוכל לא יעזור, נצטרך לערוך ניתוח בשביל להסיר את זה. איזה מוזר, האוכל הזה כנראה עשה לו עצירות או משהו. היום הבאנו לו דברים קלים לאכול שאולי זה יעזור, אבל אין שינוי במצב. מה שכן - הוא מרגיש יותר טוב מאיך שהרגיש אתמול, רואים עליו את זה. אני שמחה.
היום קמתי לצלילי קידוחים וכיסוח דשא, בשעה די מוקדמת ממה שהייתי אמורה להתעורר. זה היה כל כך מעצבן שהיה לי Daydream שיש לי אקדח ואני יורה במכסחת דשא והיא לא מפסיקה לעבוד, ואז אני יורה בבחור ברגל ואז זה מפסיק. XD יש לי מוח מעוות.
כרגיל, היו לי ארבע שעות בבית ספר - שיעור כלכלה והביתה. יש לציין שזה השיעור הכי משעמם שקיים במערכת שלי, ויחד עם זאת יום חמישי הוא היום המשעמם ביותר. היה אפילו משעמם יותר כי חברה שלי לא ישבה ליידי כי היא עשתה מבחן בגלל שהיא הבריזה שבוע שעבר. היו את התוצאות של המבחן - קיבלתי 45. איזה כישלון, תמיד הציון הנמוך ביותר בכיתה. התבאסתי על הציון כל הארבע שעות והסתמסתי ושיחקתי בפלאפון עד שנגמר הסיוט. אחרי הבית ספר נסעתי לסלקום לקחת את המכשיר שלי, כי קיבלתי חלופי בזמן שהנוכחי שלי היה בתיקון. (שלחתי אותו לתיקון בחופשת פורים, היה מפוצץ שם אז.) לא סובלת את המכשירים החלופיים שלהם. הם פשוטים מידיי וקטנים שקשה להחזיק את זה. קיבלו אותנו אחרי לא הרבה זמן והנציג לא היה כל כך נחמד, אבל יותר נחמד מההוא שהבאנו לו את המכשיר שלנו. עשינו את זה יחסית ארוך ממה שחשבתי, קראתי טוב את הטפסים שהביאו לנו, הרוב היה רשום שתלונות הלקוח לא אומתו וגם שהתקשרו אליי ולא עניתי, והתעצבנתי. זה כאילו המצאתי את זה! שאלתי את הנציג מה זה צריך להיות והוא אמר שכנראה הבעיה בסים והחליף לי סים חדש (גיליתי שהנוכחי סרוט לגמרי) והעתיק לי את המספרים. בזמן שהוא העתיק חשבתי לעצמי, אני לא באמת צריכה את כל המספרים האלה. ההכרחיים הם בידיוק שלושה אנשים, שחוץ מאחד מהם אני זוכרת את המספרים בעל פה.
מחר יש לי מבחן באנגלית בעל פה וגם עוד יום דיי מיוחד בשבילי (מחר אני אסביר בפוסט למה) יש למה לחכות. וגם בקרוב הפוסט המאה..
והנה לסיום, משהו שיגרום לכם להכיר אותי טוב יותר. בדרך כלל כשאני כותבת פוסטים אני שומעת אינפקטד מאשרום. וכן כן בטח חלק מהקוראים שלי חושבים שזה ברבור במוח אבל זה דווקא ממש עוזר לי להתרכז בכתיבה. אז הנה השיר האהוב עליי של אינפקטד מאשרום לסיום, שיהיה לילה נפלא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
