אחרי כל חלום זה מרגיש ככה,אני שונאת לחלום עליך.
אחר כך אני לא מצליחה לתפקד במשך היום..
וזה הגיוני לא? עדיף לחלום מאשר לחיות אותך.
לא תמיד אה? לא היום כנראה.
ואני באמת אוהבת אותו,וזה בכלל כבר לא קשור אליך,חוץ מבימים שכאלה.
וזה הגיוני לא? ובעצם בא לי קצת להתעסק בך.
וכל היום הזה הסתובבתי עם התחושה הזאת בבטן,המוכרת טוב טוב למי שמכיל אותך,או לפחות מנסה.
כי אתה גם ככה אף פעם לא נותן לאף אחד להכיל אותך וזה בסדר מבחינתך. ואני תמיד רציתי קצת יותר.
אף פעם לא היית דברן גדול,ואני לא אחת שיודעת לכבות את עצמה. וידעת את זה.
היום היה קשה מידי,למרות שבעצם לא עשיתי כלום.. רק נסיעות,מחשבות,מוזיקה,זכרונות. ובעצם זה כבר יותר מידי.
מותר לי לפעמים להתמודד איתך לא? לפחות להתיימר..אף פעם לא באמת הצלחתי. וזה בסדר אני גם עם עצמי לפעמים לא מצליחה..
כל כך התגעגעתי היום. הכל עבר לי בראש מהנשיקה הראשונה לכל התהליך,לאן שזה לקח אותנו ולאיפה שאנחנו היום.
ואני מרגישה שאני צריכה להסביר את עצמי על ההתעסקות בך,ולא בא לי. פשוט בא לי להתעסק..
וזה קצת חורה בי ההרצון הזה,כי אני באמת בשלב בסדר..ואני שלמה עם מערכת יחסים שלי. אז זה קצת סותר להתעסק בך פתאום,אבל לא בא לי להסביר את עצמי..גם לא לעצמי.
יש בך דברים שבחיים לא יכלתי להסביר,שאנשים אחרים לא ראו בך ולא הכירו,רגעים רק שלנו.
וזה קצת כואב..פיזית. כואב לי ש אני לא יודעת מה בדיוק כואב.
אולי זה נקרא געגוע להרגשה הזאת שרק איתך מרגישים אותה.
ואנשים זרים שרים את זה יותר טוב ממני וזה כואב בבטן ככל שזה גבוה יותר,ובא לי לבכות את הכל,לבכות אותך החוצה.
ואני עוצרת..
אני לא אשכח את זה שכשבכיתי אתה ישר באת לכיווני,לא אמרת יותר מידי והנחת את הראש שלי על הברכיים שלך ונתת לי להרטיב אותך,לא היה אכפת לך שזה היה באמצע כולם,ותמיד היה אכפת לך. כמה אהבתי את הרגעים האלה שלך,אפילו שהם היו מעטים..
רגעים שאני לא יודעת להסביר..החיבוק הזה שכמה יוצא ממנו,והלב הזה שבחיים זה לא ייצא ממנו.
אני מתגעגעת אליך,וזה כנראה גם כי לא ראיתי אותך מזמן והייתי רגילה לראות אותך יותר,וזה גם ערבוב של הכל,
וזה געגוע. אמיתי ובועט. וזה בסדר להתגעגע..
והחלום הזה וזה היה כל כך אמיתי,ההרגשה הזאת,האהבה החיבוק והנשיקה.
ועדיין אני לא מצליחה לכתוב מה שאני רוצה באמת ולהבין את ההרגשה הזאת..וזה בסדר בנתיים.
המציאות חוזרת,וזה בסדר גם ככה.