כבר חצי שנה אחרי האשפוז ועדיין לובשת חולצות גדולות כדי שלא יראו שרזיתי , עדיין הקאות ומחר ..
מחר הביקורת.
פעם בחודש וזה מחר .
עדיין אותה הכחשה .
" שיר את בסדר ? כאילו כבר חזרת לעצמך והכול טוב ? "
"כן כן בטח את לא צריכה לדאוג "
" אני אוהב אותך אני מקווה שאת בסדר ושאת אוכלת ולא מקיאה ."
" אני בסדר אוכלת טוב אל תדאג . "
" למה את הולכת עם חולצות גדולות ? "
" כי זה הרבה יותר נוח "
ההכחשה למחלה , אני בריאה כמו שור עבר כבר חצי שנה הכול בסדר ,
זיוף . כי הרי אני יודעת שהכול לא בסדר שאני עוד חולה ושאני לא מצליחה לצאת מזה .
אז תודי בזה כבר תודי !
למה את אף פעם לא יכולה לבקש עזרה ממישהו? פעם אחת בחיים שלך ? בשביל עצמך ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
