אל תדאג. זאת רק אני

איך אתם מרגישים שמעבירים אתכם מקום?

נגיד. ההורים באים ואומרים לך שאתם עוברים מקום,

נכון אולי זה רק במרחק כמה רחובות או דקות מהבית שלכם עכשיו,

אבל מה אם זה מעבר מעיר לישוב\מושב\קיבוץ.

אחרי שעברתם תריסר אביבים בדירה קטנה בעיר,

ההורים באים ואומרים שזהו , עוברים מלא משנה איזה אילומים, רצון לשינוי או בגלל העבודה.

אז זה מה שקרה לי , שנה שעברה.

תמיד ידעתי שנעבור דירה, כי איפה שגרנו לא היה בדיוק מקום גדול אלה דירה של 60 מ"ר לשלוש נפשות...

אני , אבא ואמא.

משפחה קטנה ומצומצמת .

לפני שנולדתי ההורים שלי קנו חלקת אדמה בישוב ליד העיר שבו גרנו , בנו בית והוא היה מוכן שנעבור אליו.

אז סוף כל הסוף הגיע השנה שהם החליטו שהם רוצים לעבור, לבית גדול יותר ממה שהיה לנו (פי 2 וחצי) , בישוב.

האמת?

בהתחלה חשבתי שזה טרגדיה, ושכולם נגדי בעולם הזה , ושהילדים במקום שעברתי אליו ממש לא נחמדים.

דרך אגב, תמיד במקום חדש , אנשים שכבר מדברים אחד עם השני מאיימים ומפחידים.

אבל בעצם אנחנו הם אלה שמפחדים.

זה מאיים לראות קשר בין שני אנשים או יותר , כשאתם לבד.

סימתי להיום פה,

מוזמנים להגיב ולספר אולי על חוויה דומה שלכם.

-אני-

אני לא בן אדם דכאוני, אומרים דווקא שאני יחסית בן אדם שמח .

זה שהחלטתי לרשום תבלו הזה הוא כדי לכתוב ולפרוק דברים שאף אחד שמכיר אותי לא צריך לדעת, אבל הבטן כבר מלאה ברגשות שלא אמרו אותם שעוד שניה אני בטוחה שהיא תתפוצץ.

אני לא רוצה רחמים מאף אחד, אלה רק מישהו שיקשיב.

כי תמיד אני זו שמקשיבה.

תמיד זו שמייעצת.

תמיד זו שבאים אלייה אם יש בעיה.

ואני גם תמיד זאת שלוקחת אחריות על מעשים.

אז מה שאני מנסה להגיד זה,

שכבר פגעו בי , כבר הביכו אותי , כבר הקשיבו לי ואחר כך האשימו אותי , כבר באו אליי אם טענות כשניסתי לתת עזרה ...

אז לשמוע מחלקכם שמרגישים צורך עז לתת לי תגובה פוגעת, אני פשוט מבקשת שלא.

אתם לא מכירים אותי , אתם לא יודעים מי אני .

אל תשפטו אותי .

כי כבר שפטו אותי .

מקווה שהבנתם אותי ... ואם לא אז לא נורא .

-אני-