חכם בלילה

"הפועל ב"ש היא כמו אמא בשבילי. וכשפוגעים באמא שלי, אני לא יכול להישאר אדיש". כך הציג בפניי את עצמו "נגב", בשיחת טלפון הראשונה עימי.
זה היה עוד מזמן, לפני יותר משנתיים וחצי, כשהפועל ב"ש עשתה קולות עמוקים של נשירה לליגה השניה, ומחדלי זינו הלמו בבשרינו מחזור אחר מחזור. לא ידעתי מיהו באמת אותו "נגב", אך כמה שעות אח"כ, כשדודו שאל אותי האם אייל חטב התקשר אליי, הבנתי במי מדובר. לא ממש ידעתי מיהו, ורק זכרתי בעמימות טורים נוקבים שלו עוד מעונת הירידה הראשונה.

"נגב" פנה אליי כי הייתה לנו שפה משותפת. ההתכתבויות בפורום האוהדים, בהן נהניתי מכל טופיק שפתח והזדהיתי עם כל הגייה ודעה שלו, כמו כל אחד מאנשי מועדון האוהדים שלנו. מהכתיבה הנשכנית ועד המכתבים לחדווה, ראינו בעין משותפת את הקלקול בהנהלת הפועל ב"ש, וחלמנו כאחד על תקומה מחודשת של המועדון הזורם בעורקינו.
בפנייה אליי הוא העלה רעיון לאתר זה"ב, שמטרתו יהיה לקדם את המחאה כנגד עריצינו בדימוס. למרות הרעיונות הרבים לתוכן האתר, המיזם נעצר עוד בחיתוליו ועלה בתוהו. למרות זאת, עיקרון הזה"ב נשאר והתממש בארגון שהוקם. הפניה הטלפונית ההיא והקשר שנרקם גרמו לי לבעור מחדש בכמיהה לשינוי ניהולי בהפועל ב"ש. ואכן זה מה שגרם לחידוש המחאה על אפו וחמתו של הסכם ההבנות עם ההנהלה. הרצון הציבורי לראות בעלים חדש עלה לסדר היום בתקשורת המקומית, והשיא היה בפרק מס' 17 במו"מ בין זינו לפסח, שנבלם בגלל צלם. אבל את שלנו עשינו, ועל אף הסמסטר הגרוע שעברתי על נכשליו, ישנתי טוב בלילה.

מאז ועד היום, העברנו המון שעות בטלפון, בכינו וקיטרנו יחד על הפוטנציאל הגלום בקבוצה שמתבזבז. שיחות ליליות בעיקר, כשחברים לא מבינים מהו השם "נגב" המופיע לי על מרקע הפלאפון, ותוהים על זהות הבחורות איתן אני מתרועע.
בסופו של דבר זכינו גם לחזות בגאולה בדמות עידן ברקת. "אחי, מזל טוב, לך תחגוג בעיריה" הוא בישר לי כמקור ראשון על פתיחת השמפניות בלשכת טרנר. והוא בהחלט היה חסר לי באותן חגיגות.

השבוע נסענו יחד מת"א לרמת השרון, לצפות במשחק. בדרך אנחנו כרגיל על אותו גל, אחד מהנהן לשני. דיעותיו ודמות הקבוצה אותה הוא רואה פרושים בפניי, ואני חותם.

כל השנים תהיתי איך זה שרק יועצי אחיתופל מתברגים למערכת, ודווקא האוהדים האמיתיים, שחזונם לנגד עיניהם פותח את בלוטות הריר שלהם - נשארים לקטר בחוסר אונים.

חודש הוא מנג'ז לי שאכתוב שוב בבלוג, והנה הוא גם נתן לי סיבה לכך. בשיחת טלפון ערב חג סוכות, בישר לי על מינויו לדובר ואיש קשרי החוץ. כחשדן מטבעי, פתחתי את "מיי נגב" לוידוא, וחייכתי. חיוך מעט מר, במחשבה על מחבר הידיעה שבטח אוכל את עצמו, ובצדק, על המינוי. מישהו שמגיע לו לא פחות, אבל סולקץ מטעמי אנטגוניזם. אבל אני מאמין שגם הוא, כמוני, שמח מאוד. וזהו בהחלט יום חג. ההרגשה היא שסופסוף אחד משלנו, נקי כפיים מלא חזון, יקבל "סיי" במועדון. ואין לי ספק שמלבד הסמליות שבדבר, נזכה גם לפירות מתפוקת פועלו.

אבל "נגב", דובר או לא, חבר או מנטור - אל תצפה שאעשה לך חיים קלים. מזל טוב, והמון בהצלחה.