זה קרה רק אתמול.. זה היה כל כך מוזר שאזרתי אומץ לעשות את זה, מצד אחד התחרטתי ומצד שני הייתי גאה בעצמי.

יש רגעים שהלב פשוט מבקש לבכות, שהעיניים פשוט מבקשות שירדו מהן דמעות.

וכולם אומרים להראות שלא איכפת, וכולם אומרים שזה יעבור ואנחנו נשכח מכל הרע שהיה בינינו.

אבל אני יודעת שזה לא כמו פעם, והיום.. מי יודע מה יהיה. זה נראה כאילו שכחת הכל. אתה כבר רגיל לקול שלי.

אתה רגיל לשיחות שלי, להטפות מוסר שלי. אתה רגיל לאותן הרצאות ונאומים שזה כבר עושה חור בראש ברמה שאי אפשר כבר להקשיב.

ואם עכשיו אני יבוא ויגיד לך שאני לא רוצה שתיהיה רגיל אליהן? שהפעם בלי שאני אגיד משהו.. באמת תשמע אותי.

אנ מרגישה כל כך מסכנה, באמת. אני מנסה להראות לכולם שזה בסדר, אבל לחזור מבצפר ולזרוק את התיק ולשבת ולבכות,

זה באמת לא חוויה כיפית. אני מנסה לעודד את עצמי, מנסה להבין שזה באמת לא היה צריך יותר להיות אולי..

אבל זה שובר אותי לדעת שאנשים משתנים, זה שובר אותי לדעת שהיום... אתה תקרא פוסטים שלי,

תסגור אותם ותלך לראות טלוויזיה להעביר את השיעמום שהרגע קראת.

קראתי שיחות שלנו מפעם. היית נלחם על הקשר שלנו, לא רצית לוותר. למה יש לי תחושה שכולם זוכרים איך היה פעם, חוץ ממך?

למה אני הילדה המסכנה שצריכה להתחנן.. אני אומרת לעצמי שאם אתה התחננת פעם על הקשר, אז כדאי שגם אני יתחיל עכשיו.

אבל אם אתה לא רוצה להישאר איתי בקשר.. כנראה שאין כבר טעם. ניסיתי הכל, ואני ניראה לי גם ימשיך לנסות..

אבל מתישהו אני יוותר.. לא שזה יזיז לך, כן? אני חולמת שתשב מול המחשב, תקרא את הפוסט הזה ואת השיחות שלנו מפעם,

ופתאום מחר.. תסתכל לי בעיניים ותראה את הילדה שכל כך אהבת. תראה את הילדה שעליה אתה לא הולך לוותר בחיים.

אבל חלומות לדעתי יכולים להתנפץ בשנייה, כמו החלום שלי לגבי זה שהכל יחזור להיות כמו פעם. איך כולם רואים את זה חוץ ממך?

למה אתה עיוור לזה כל כך? למה אי אפשר בלי כל הריבים, למה אי אפשר בלי הבעיות שהיו בינינו? כל כך קשה לפתור אותן... ?

אמרתי לך אלף פעם שהקשר זה יכול להיות מושלם, והקשר הזה יכול לא להיות בכלל.

חוויתי איתך דברים שבאמת לא חוויתי. וכנראה גם את זה שכחת. לי כבר חסר משהו בלב, לך לדעתי הלב רק מתמלא בדברים חדשים.

אם אתה יכול לוותר על הילדת טיפול שלך.. על הילדה שכל הזמן אמרת לה תיהיי בריאה, אבל אני אוהב אותך..

אם אתה יכול לוותר על מה שהיה בינינו מהרגע שחזרתי מחו"ל... מהבכי שהיה שם בלילות מגעגוע..

אז מה שנשאר לי זה רק להתגעגע, ולקוות שיעלה לי חיוך אמיתי בזמן הקרוב, למרות שאני לא יודעת לחייך.. אבל לפחות ניסית ללמד.

3>