pAinful loVe

אני לא מבינה כבר..

אני משתגעת..נמאס לי מהכל..כל כך קשה..כל כך קשה לוותר על הכל וללכת נגד העקרונות בשביל סיכון..שכמובן נפלתי בו..

מה הולך איתי..

אני מתחרפנת......כל כך עצוב לי כל כך הרבה זמן.

הלב שלי הרוס.

אני לא מפסיקה לחשוב על האנשים שפגעתי בהם,או שהעלבתי את רוסלן.

לא מפסיקה לחשוב על ארתור הדפוק שכל כך פגע בי שקילל אותי ושהוריד מערכי.

אף אחד לא מבין את גודל הכאב הזה,הלב שלי נזרק לתהום ענקית ואני צוללת אחריו כדי לתפוס אותו לפני שישבר,אבל אני לא מספיקה לתפוס אותו,אני נחבטת בקרקע והוא נשבר.הלב נשרף ואין גבול לכאב הלב שלי,

אני אוספת את החלקיקים אבל הם מחליקים לי מהידיים ונשברים לחלקים קטנים יותר,אני מצליחה סופסוף לאסוף הכל,מחזיקה בידיים והלב חוזר להיות שלם,אך חסר מלא חלקים,אני מסתובבת לאחור,לראות היכן החלקים שאבדו לי,ואז אני רואה אותו-הוא הולך לו,מביט לאחור בעיניים שמימיות,אדישות,לא קולט איך פוגע מחזיק את חתיכות הלב שלי,וממשיך בדרכו אל החושך,אני כל כך עצובה,נופלת על הרצפה,מחזיקה בידי את לב הזכוכית שלי.מחכה שישוב.מחכה לו ימים ארוכים,אך הוא לא חוזר אל חיקי,הוא עזב.ואז דמות חדשה מגיעה מן האופק השחור,מרימה אותי חזק,מחזיקה אותי כלא נותנת לי ליפול למטה,מחייך,מביט בעייני,פותח את ידיי ומסתכל על ליבי מזכוכית,הוא מחזיק אותו,מרים אותו הכי גבוה שאפשר,וזורק אותו למטה,ליבי נשבר לרסיסים,דמעות זולגות בין הריסים,הוא הלך לבלי לשוב.ושוב.ושוב.ושוב.