pAinful loVe

פתאום הבנתי הכל

הכל ברור כשמש

הוא שוכב בבית הקברות,לא יחזור אף פעם,

איבד את חיו בגלל טעות שיכלה להמנע,

השאיר אחריו אמא בוכה,משפחה אבלה,

חברים שחשבו שיחזור מחר,

אבל לא,

הוא לא יחזור,לא יבוא,לא יצחק,לא ישמע,

לא יחבק,לא יחזק,לא יסתכל,לא יחייך,

לא יעודד,לא יבכה,לא יבלה.פשוט לא.

איבדנו אותו בגלל טעות של דקה,דקה של חיים ומוות.

דקה שיכלה להתבטל,אם הדקה הזאת לא הייתה קיימת,

הוא היה עוד איתנו,עוד היינו שומעים אותו חוזר הבייתה,

שומעים את צחוקו,

שומעים את נשימתו,

אבל לא עוד.

לא עוד.

פתאום קלטתי שאתה לא תהיה פה,אף פעם.

האנשים שאומרים לי כי תקוותי לשווא אני חושבת שהם רעים.

פתאום נראים כל כך צודקים.

חלפה חצי שנה בעוד תקווה שתחזור.

חצי שנה בלעדייך.

חצי שנה שאתה למעלה מסתכל על כאבנו.

אני יודעת שהיית רוצה לחזור.

אני יודעת שהיית רוצה להיות כאן איתנו,במקום שנבכה.

אבל רוחך מלטפת אותנו,ומחזקת אותנו להמשיך.

היא שמה מחזיקה אותנו חיים,חיים מתים.

אתה כל כך חסר לנו!!

חצי שנה בלי רמי.