תמיד המחשבה הזאת מציקה לי,למה?
מה גרם לה לוותר על כל הזמן הזה שהיינו חברות? למה היא עשתה לי רע?
אוי זה נשמע כל כך פתטי.אז זהו.שזה ממש.אבל ממש.לא.
זה חרא.וואלה זה חרא,שדופקים אותך בצורה הכי מסריחה שקיימת,כאילו פאקקק זה 3 שנים!!!!!!
איך בנאדם יכול לוותר על בנאדם פשוט יום אחד,מחליט שזהו,אין חברות.רק אם היה מעורב בנושא הזה קצת שכל,אבל כנראה שהיא פשוט לא שווה את זה.ת'אמת כבר לא אכפת לי שאנחנו לא חברות,אני יודעת בבירור שזה לא מזיז לה.אני לא אשקר,אני לא אגיד שזה לא כואב לי קצת על החוויות שעברנו,אבל זהו,לא מזיז לי,כי הכאב גובר על הזכרונות הטובים,כי אף על פי החברות הטובה הזאת גרמה לי הרבה מאוד שמחה,היא גם גרמה לי הרבה יותר עצב בסוף אז זהו,ויתרתי,ניסיתי וניסיתי אבל זהו.נכנעתי.כי בנאדם לא יכול יותר להתרפס ולהשפיל את עצמו.
אף אחד לא דורך עליי.אני בן אדם בדיוק כמו כולם,כמו כוווולכם,מגיע לי כבוד! במיוחד שאני עוזרת ולא גורמת רע לאנשים.אכפת לי מאנשים ואני מצפה שיהיה להם גם אכפת.
אתם יודעים, אני די מאוכזבת והכל,החיים נמשכים,אבל יש סיפור אחד שאני לא אשכח,סיפור שכתבנו שתינו יחד."שלי ומישל",אחלה ספר,אחלה זכרונות.
אני זוכרת ימים של שמש,שישבנו בפארק,תמיד קראנו לעצמנו משועממות,אבל כשאני חושבת על זה,זה לא עד כדי כך נורא.זה אפילו היה נחמד.ומצחיק.
למה היא שיקרה ובגדה ככה באמון? למה היא ויתרה ככה על החברות.
רק אלוהים יודע.
והיא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נבנב_הארנב XD