כל כך הרבה השתנה,כאילו לא הייתי כאן שנים..וכל כך התגעגעתי לחברים שלי.
כל כך הרבה השתנה שאני כביכול כבר לא מכירה את העולם הזה.הוא פשוט אכזרי.אני לא מאמינה למה היא מנסה להתרחק ממני שכשכל מה שאני רוצה זה להיות חברה שלה.
אני מרגישה כל כך רע,אבל הרע הזה עושה לי טוב מרוב שהוא עושה לי רע.הבנתם?!..זה לא משנה,אני גם ככה מתוסבכת,הפכתי להיות בנאדם כל כך סגור לאחרונה,כלכך שאני כבר לא מאמינה לאף אחד,אני לא יכולה לבטוח באף אחד מרוב שאנשים אכזבו אותי,אז עכשיו אני חופרת לכם,אבל החפירה הזאת כל כך משחררת אותי,כל כך מרחיקה אותי שוב מן המציאות האכזרית הזאת שכשכל מה שאנשים עושים זה כל כך אגואיסטי.כואב לי כל כך שאנשים מדברים בציניות מרחיקה לכת.כואבת לי האמת האכזרית שאינני רצויה.
והוא,אולי היחיד שמחזיק אותי חיה,פוקח את עיניי,מחזיק אותי ערה אל המציאות האיומה הזאת,המציאות הכל כך אכפתית,
וכואב לי,כואב לי לאבד את הדבר האחרון שנשאר לי לאבד,אני לא רוצה לאבד אותו,ועם על הרע,חיוך עולה על פניי,שובר את רוחי הכועסת וגורם לי לאהוב את האנשים האלו,את העולם הרע הזה,ואת המציאות האכזרית.גורם לי לחייך כל יום מחדש.
אולי כדאי שאקום מחר לעוד יום מלא "הרפתקאות".כל יום הוא סבל חדש.כמה נכון.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נבנב_הארנב XD