pAinful loVe

נכנסתי לכיתה,החברה הכי טובה שלי ישבה לידי ולא פצתה מילה.

הסתכלתי עלייה יש לה סימן כחול על הפנים,מאיפה הוא הגיע?!

קרבתי אלייה,ראיתי דמעות נוצצות בעיניה,אין את אותו חיוך על שפתיה,היא רק מחכה לחיבוק אמיתי,חיבוק לא מנצל,

חיבוק לא אחרי כאב.נשקתי על לחייה הרטובה מדמעות,הסתכלתי סביב,אף אחד לא שם לב לרגשות.כולם כאלו אטומים סבלם של אחרים כאילו לא נוגע,מצב רוחם של אחרים לא משגע.לא כלום.

היא סירבה להגיד לי מה מתרחש בליבה,הסימן מאדום הפך לסגול ומסגול לכחול אך ליבה עדיין שותק מקונן בדמעות.מבכה על יסורים לא מראה חלושות.שום סימן,שום פגיעה לא באים מכיוונה,רק הדמעות.וכאילו גם הן שותקות.

התקרבתי אלייה נגבתי דמעותיה,נתתי לה חיבוק ענקי וחם,הראתי לה אהבה מצידי כל כך גדולה,חברתי הטובה בוכה?!איך זה קרה?!..

שאלתי אותה,נגעתי לליבה,לחשתי באוזנה:"כיצד זה קרה?"

ענתה לי:"עליי הרים יד בפעם הראשונה."

אני כותבת את הפוסט הזה כדי שהבלוג לא ימחק.

אבל רציתי להגיד במשפט אחד פשוט:

אתם לוקחים את המדינה הזאת כמובן מאליו!!!!

שונאת משתמטים מסריחיםםםם!!!!